אני מרים, בת 36, גרה עם משפחתי ביישוב קטן בגליל. חיי התהפכו בערב שבת אחד, כשחמותי, רבקה, אמרה לי משפט ששינה את כל מה שחשבתי על המשפחה שלנו. מאז, אני מנסה להבין מהי שייכות אמיתית, ומה המחיר של להיות חלק ממשפחה בישראל.
הגעתי לישראל בגיל עשרים ושבע, עזבתי את אמא שלי במולדובה עם הר של חובות וחשש גדול. מצאתי עבודה כמטפלת אצל רחל, אישה מבוגרת שלא הפסיקה להמעיט בערכי ולהכאיב לי במילים. רק אחרי מותה, כשקראתי את צוואתה, הבנתי את עומק הבדידות שלה ואת מה שהשארתי מאחור.
אני, יעל, חיה כל חיי בצל סוד משפחתי ישן. תמונה אחת מהעבר טלטלה את עולמי וחשפה פצעים ישנים, אהבות אסורות, ובחירות קשות. במסע לגילוי האמת, נאלצתי להתמודד עם זהותי, משפחתי, והחברה הישראלית שסביבי.
אני אביגיל, בת 42 מירושלים, עומדת ליד מיטת אמי, רבקה, כשהיא גוססת מסרטן. בין כאביה, בקשותיה למות בכבוד, והמאבק של המשפחה סביב שאלת ההמתה החמלה, אני נקרעת בין נאמנות למסורת לבין חמלה אנושית. הסיפור שלי הוא מסע של אשמה, אהבה, ודילמה מוסרית שמטלטלת את כל עולמי.
