הכול התחיל בלילה אחד שבו אמא שלי זרקה אותי ואת בני הפעוט מהבית. עמדתי ברחוב, מחזיק את הילד שלי, מנסה להבין איך החיים שלי התגלגלו למקום הזה. הסיפור שלי הוא על מאבק, אהבה הורית, ועל השאלה – האם אפשר להישאר בן טוב ואב טוב בו-זמנית?
הכול התפוצץ באותו ערב, כשחזרתי עם הבנות שלי, נועה ורוני, מבית אמא. הן בכו, הלב שלהן נשבר, ואני עמדתי חסרת אונים מול כאבן. הסיפור שלי הוא על משפחה ישראלית, על קנאה, אפליה בין נכדים, ועל השאלה – האם אפשר לאחות לבבות שנשברו?
אני מרים, אמא צעירה מירושלים, והסיפור שלי הוא על הרגע שבו גיליתי שאמא של בעלי מאכילה את בני הקטן באוכל מהפח. זה סיפור על שברון לב, בגידה באמון, ומאבק עיקש להגן על הילד שלי גם במחיר של פירוק המשפחה. האם אפשר באמת לסלוח על דבר כזה?
שמי מרים, אני בת 38, נשואה בשנית לאליעזר. אמו של אליעזר מסרבת להכיר בבני מנישואיי הראשונים, יונתן, כנכדהּ. אני מתמודדת עם רגשות אשמה, כעס וחוסר אונים מול הדעות הקדומות שמפלגות את משפחתי.
אני יונתן, בן 37 מתל אביב, ובמשך שנים ניסיתי להבין איך אפשר לאהוב אמא שמכאיבה. הסיפור שלי מתחיל ברגע שבו אשתי, תמר, כבר לא יכלה לשאת את ההתערבות של אמא שלי בחיינו. בין דמעות, זעם ואהבה, אני מנסה למצוא את הדרך שלי בין נאמנות למשפחה לבין הרצון לחיות חיים עצמאיים.
אני מרים, אמא צעירה מירושלים, שנאבקת להרגיש שווה במשפחה של בעלי. כל סוף שבוע אנחנו נוסעים לבית ההורים שלו במושב, שם אני מגלה שוב ושוב שהחמות שלי מעניקה לאחותו של בעלי כסף רב, בעוד לנו היא עוזרת רק באוכל. אני מנסה להבין – האם צדק במשפחה הוא רק עניין של קרבה דם, או שמא יש מקום גם ללב?
אני מרים, כלתי ואני חולקות דירה קטנה בדרום תל אביב. המתח בינינו גובר כשאני דורשת שליטה בבית של בני, והיא מסרבת להיכנע. הסיפור שלי הוא על מאבקי כוח, אהבה, פחדים, והאם באמת אפשר להיות 'מישהי' בבית של מישהו אחר.
הכול התפוצץ באותו ערב שבו אמא חיכתה לי בסלון, והלב שלי נקרע בין הרצון לרצות אותה לבין הצורך לבחור בעצמי. אני, מרים, בת 17 מבת ים, מתמודדת עם הציפיות של אמא, עם החברות שלי, ועם החלום שלי להיות שחקנית. זהו סיפור על אהבה, אשמה, והמחיר של חופש בישראל של היום.
הכל התחיל כשאמא שלי אמרה לי: 'תארזי ותבואי הביתה, תמצאי לך בעלה שמסתפק בסבון פשוט.' שבוע לפני החתונה, עזבתי את אליעזר אחרי שגיליתי צדדים שלא הכרתי בו. עכשיו אני מנסה להבין איך ממשיכים הלאה, ומה באמת חשוב בזוגיות.
אני יעל, בת 27 מתל אביב, והסיפור שלי מתחיל בלילה אחד סוער שבו נאלצתי לבחור בין אהבה ישנה לנאמנות למשפחה. הספה בסלון הפכה לזירת קרב של רגשות, סודות ופחדים. זהו מסע בין תקווה לאכזבה, בין הרצון להיות שייכת לבין הצורך להיות נאמנה לעצמי.
הייתי אם מאוחרת, והבן שלי, מיכאל, הוא כל עולמי. כשהוא הודיע לי שהוא רוצה להתחתן עם השכנה שלנו, עדי, כל עולמי התהפך. זהו סיפור על אהבה אימהית, פחדים ישנים, ומאבק בין הרצון להגן לבין הצורך לשחרר.
אני רבקה, בת 67, חיה לבדי בדירה קטנה בירושלים. מאז שבעלי עזב אותי, אני מתחננת בפני ילדיי שיאפשרו לי לגור איתם, אך הם מסרבים שוב ושוב. הסיפור שלי הוא על בדידות, געגוע, ועל השאלה האם יש מקום לאמהות מזדקנות בחיים של ילדיהן בישראל של היום.
