אני, דניאל, עובד במשרד קטן בתל אביב, נשוי לאורית ואב לשני ילדים. יום אחד, קולגה חדשה בשם יעל אמרה לי משפט ששינה לי את כל התפיסה על חיי הנישואין. הסיפור שלי הוא על בדידות, פיתוי, והמאבק הפנימי בין נאמנות לעצמי לבין נאמנות למשפחה.
אני עובד כראש צוות במפעל בדרום תל אביב, ותמיד האמנתי שצוות מגובש הוא כמו משפחה שנייה. כשחבר לעבודה, יעקב, ביקש ממני טובה קטנה, לא שיערתי עד כמה הסיטואציה הזו תשנה את כל מה שחשבתי על אמון, חברות וגדרות שלא כדאי לעבור. זהו סיפור על אמון, אכזבה, ועל המחיר של הלב הפתוח במדינה שבה כל שקל נספר.
הכול התפוצץ באותו ערב, כששרה זרקה את הספל על הקיר. עמדתי שם, המום, מול האשמותיה על כך שאני תמיד בוחר בעבודה על פניה ועל פני הילדים. זהו סיפור על בחירות, הקרבה, והמחיר שמשלמים על הצלחה בארץ שבה הכול בוער כל הזמן.
חזרתי הביתה עייף אחרי יום עבודה, רק כדי לגלות שמכתב קטן יהפוך את עולמי. בתוך שגרת חיי בישראל, בין עבודה מתישה למשפחה מתפוררת, נחשפתי לאמת שלא רציתי לדעת. עכשיו אני שואל את עצמי – האם אפשר לבנות מחדש אמון שנשבר?
