שמי רחל, ואני סבתא לשלושה נכדים אהובים. יום אחד, כשחזרתי מהשוק עם שקית מלאה פירות לנכדתי תמר, שמעתי במקרה את בתי מיכל מדברת עם בעלה על כך שאולי הגיע הזמן להעביר אותי לבית אבות. הלב שלי נשבר, וכל מה שחשבתי שידעתי על המשפחה שלי התערער. מאז אותו יום, כל מפגש משפחתי הפך למבחן של אהבה, נאמנות ופחד לאבד את הבית והכבוד שלי.
בלילה סוער, בתי הנעדרת הופיעה לפתע בפתח ביתי והשאירה את נכדי הקטן בזרועותיי. אני מתמודדת עם כאב, בלבול ואהבה אינסופית, מנסה להבין מה קרה לה ולבחור בין כעס למחילה. האם אצליח להעניק לנכדי בית חם ולבנות מחדש את הקשר עם בתי, כשצללים מהעבר מאיימים להחריב הכול?
הכל השתנה באותו בוקר סתווי, כשקיבלנו את השיחה ששינתה את חיינו. אחותי ואני נאלצנו להתמודד עם מציאות חדשה, כשסבתא רבקה עברה לגור איתנו בעקבות מחלתה. הסיפור שלי הוא על התמודדות עם אובדן, קונפליקטים משפחתיים, והניסיון למצוא חמלה בתוך כאוס ישראלי יומיומי.
הכול התחיל ביום שישי אחד, כשסבתא אסתר ביקשה ממני משהו שלא ציפיתי לו – פיצוי כספי על כך שהיא שומרת על הבת שלי, תמר. זה טלטל את עולמי וגרם לי לבחון מחדש את היחסים במשפחה, את הערכים שעליהם גדלתי ואת המשמעות של נתינה וקבלה. בתוך סערת הרגשות, מצאתי את עצמי מתמודדת עם שאלות קשות על אהבה, אחריות, וכמה באמת אנחנו מכירים את האנשים הכי קרובים לנו.
אני מרים, אחותה הצעירה של רבקה. אחרי שרבקה התחתנה, סבתא אסתר עברה לגור איתנו – ומאז הבית שלנו לא היה אותו דבר. זהו סיפור על אהבה, הקרבה, ושאלות קשות על מה אנחנו באמת חייבים למשפחה שלנו.
