אני מרים, בת 34 מירושלים, שתמיד ניסתה לרצות את כולם – במיוחד את אמא שלי, רבקה. עבדתי קשה כדי לקנות דירה משלי, אבל כל בחירה שלי הפכה למוקד ביקורת בבית. בין עבודה תובענית, בדידות מתמשכת וציפיות משפחתיות חונקות, מצאתי את עצמי נקרעת בין הרצון להיות נאמנה לעצמי לבין הצורך לא לאכזב את אמא.
אני, רחל לוי, מתמודדת עם דרמה משפחתית שמטלטלת את עולמי: חמותי, אסתר, דורשת לעבור לגור איתנו בדירתנו הקטנה בתל אביב, ומציעה לנו לעבור לבית הילדות של בעלי בירושלים – בית ישן ומתפורר. בין רגשות אשמה, כעסים ישנים ופחדים מהעתיד, אני נאלצת להיאבק על הגבולות שלי ועל המשפחה שלי.
שמי רבקה, ותמיד האמנתי שמשפחה היא המקום הבטוח ביותר. אבל כשחמותי וחמי החליטו להוריש את הדירה רק לבתם הצעירה, כל מה שהאמנתי בו התערער. מאז, חיי וחייו של בעלי יעקב השתנו ללא הכר.
מעולם לא חשבתי שאעמוד בפני בחירה כזו: להחזיר את הדירה לאחי, למרות שעמלתי עליה שנים. הסיפור שלי חושף את הקונפליקט בין נאמנות למשפחה לבין שמירה על עצמי. זהו מסע רגשי בין אהבה, אכזבה, והבנה מחודשת של מהי משפחה באמת.
אני רבקה, אמא לשלושה, ומעולם לא דמיינתי שהדירה שנתתי לבני אליעזר תהפוך למוקד של סערה משפחתית. כשהוא ביקש לרשום את אשתו, מרים, כבעלת הדירה יחד איתו, כל עולמי התהפך. בין פחדים לאהבה, בין מסורת למציאות הישראלית, נאלצתי להתמודד עם שאלות שלא העזתי לשאול את עצמי.
אני, דינה, עמדתי רגע לפני החתונה עם יונתן. היינו בטוחים שהכול בשליטה, עד שהוריו העניקו לנו דירה במרכז תל אביב – מתנה שהפכה לברכה מקוללת. בין שמחה, קנאה, ותחושת חנק, נאלצתי לבחור בין אהבה לעצמאות.
