אני, יונתן, בחרתי לצאת לחופשת לידה במקום אשתי רחל, כדי להקל עליה מהעומס הנפשי. ציפיתי שהמהלך יחזק את הזוגיות שלנו, אך דווקא אז התגלו סדקים עמוקים, פחדים ישנים, וקושי להודות בחולשות. זהו סיפור על מסע פנימי, על גבריות ישראלית, ועל השאלה האם כוונות טובות באמת מספיקות.
אני יונתן, בן 38 מתל אביב, נשוי לרחל ואב לשני ילדים. אחרי ריב קשה עם אבא שלי, כל עולמי התערער – בין הלחץ בעבודה, הפחד לאכזב את המשפחה, והכאב מהעבר שלא מרפה. זהו סיפור על סודות, על אהבה שמנסה לשרוד, ועל השאלה האם מותר לנו להיות פגיעים מול הקרובים לנו ביותר.
הבוקר שוב התחיל במתח, כשאמי, רבקה, שיבחה את אשתי מרים על כל מה שהיא עושה בבית, בזמן שאני מרגיש הולך ונעלם. בין השתיקות של מרים למילים החותכות של אמא, אני מוצא את עצמי נאבק על המקום שלי במשפחה. האם אפשר באמת לגשר על הפערים בין דורות, מסורת ושאיפות אישיות?
