אני, מרים, אם חד הורית מירושלים, חוויתי רגע של אימה כשבני הקטן, אלעד, פרץ למגרש הכדורגל באמצע משחק חשוב. האירוע הפך לוויראלי ברשתות החברתיות, והתגובות לא איחרו לבוא – חלקן תומכות, אחרות שופטות. דרך הסיפור שלי אני מתמודדת עם רגשות אשמה, בושה, ואהבה אינסופית לאלעד, ומזמינה אתכם לחשוב יחד איתי על גבולות ההורות והחברה הישראלית.
אני רבקה, אם חד הורית מירושלים, והחיים שלי הם מסע בין תקווה לייאוש. כל יום אני נלחמת בעייפות, בדאגות הכלכליות ובמרחק הרגשי מבני היחיד, דניאל, שמתרחק ממני ככל שהוא מתבגר. הסיפור שלי הוא על אהבה אימהית, בדידות, והמאבק למצוא משמעות בתוך מציאות ישראלית קשה.
אני חנה, אמא לשלושה, עומדת מול דלת חדרו של בני יונתן בשעת לילה מאוחרת, כשצלילים חנוקים של בכי חודרים דרך הסדק. הלב שלי מתכווץ, כי אני יודעת שהפעם זה לא עוד ריב רגיל בין אחים – משהו עמוק יותר קורה כאן. זהו סיפור על התמודדות עם חרדה, אהבה אימהית, והבחירה להישאר גם כשהכול מתפרק.
