האם אפשר לסלוח על בגידה כזו? סיפור על אמון, משפחה והחלטה בלתי אפשרית

האם אפשר לסלוח על בגידה כזו? סיפור על אמון, משפחה והחלטה בלתי אפשרית

אני מרים, אמא צעירה מירושלים, והסיפור שלי הוא על הרגע שבו גיליתי שאמא של בעלי מאכילה את בני הקטן באוכל מהפח. זה סיפור על שברון לב, בגידה באמון, ומאבק עיקש להגן על הילד שלי גם במחיר של פירוק המשפחה. האם אפשר באמת לסלוח על דבר כזה?

האם היה לי זכות למנוע מסבא לראות את נכדיו? מאבקי על ביטחון בניי לאחר מותה של אשתי

האם היה לי זכות למנוע מסבא לראות את נכדיו? מאבקי על ביטחון בניי לאחר מותה של אשתי

בלילה סוער אחד, אחרי מותה של אשתי, עמדתי מול אביה – סבא של ילדיי – ונאלצתי להחליט אם לאפשר לו לראות אותם, למרות עברו הקשה. המשפחה התפצלה, והרגשתי לבד במאבק בין הגנה על ילדיי לבין שמירה על לבו של אדם אחר. האם בחרתי נכון, או שמא פגעתי במישהו שלא בצדק?