הבדידות של אברהם: סיפורו של זקן בצל החיים
אני אורי, נכדו של אברהם. מאז שאיבד את סבתא רחל, סבא שלי שקע בבדידות עמוקה, ואני עומד חסר אונים מול הכאב שלו. זהו מסע רגשי בין דורות, געגועים, אשמה, וניסיון למצוא תקווה בתוך השגרה הישראלית הסוערת.
אני אורי, נכדו של אברהם. מאז שאיבד את סבתא רחל, סבא שלי שקע בבדידות עמוקה, ואני עומד חסר אונים מול הכאב שלו. זהו מסע רגשי בין דורות, געגועים, אשמה, וניסיון למצוא תקווה בתוך השגרה הישראלית הסוערת.
היום אני כותבת ביומני סיפור שממשיך להכביד על ליבי. בדירה הצפופה שלנו בשכונת קריית יובל בירושלים, השתררה שתיקה חונקת, מופרעת רק בבכי החרישי של ילדיי. עמדתי בפתח הבית, אוחזת במזוודה, בעוד בעלי, יונתן, ניסה שוב ושוב להשיג את אמו בטלפון.
אני מרים, בת לאב חסר מנוחה ואם עייפה, שגדלה בעיירה קטנה בגליל. תמיד חלמתי על חיים כמו בסרטים, מלאי תשוקה, אהבה והרפתקאות, אבל המציאות שלי הייתה אחרת – אפורה, שקטה, מלאה באכזבות קטנות. הסיפור שלי הוא על מאבק בין חלום למציאות, על בחירות קשות, ועל התקווה שאולי יום אחד אצליח לשבור את המעגל.
אני אליעזר, מהנדס פשוט ממפעל בנתניה, נשוי כבר עשרים ושלוש שנה, אב לבת אחת שגרה רחוק. חיי התנהלו בשגרה עד שיום אחד, כשאשתי הודיעה לי שהיא רוצה להיפרד, כל עולמי התהפך. הסיפור שלי הוא על בדידות, חיפוש משמעות חדשה, והמאבק למצוא תקווה בתוך היומיום הישראלי.
אני אלעד, בן 24 מירושלים, סטודנט לפסיכולוגיה שמנסה לשרוד בעיר יקרה, לבד, בלי תמיכה מהבית. אחרי תקופה קשה של עבודה בלילות ולימודים בימים, חזרתי לשכונת ילדותי, רק כדי לגלות שהעבר לא באמת נשאר מאחור. בין סודות משפחתיים, געגועים לאמא שנעלמה, וחתול רחוב עקשן, אני נאלץ להתמודד עם שאלות של זהות, שייכות ובחירה.