אני אסתר, חמות ישראלית, שמוצאת את עצמה כלואה בין בנה האהוב לכלתה, בבית קטן בפתח תקווה. הבן שלי עובד שעות ארוכות, כלתי מתייחסת אליי כמו עוזרת בית, והמתח בבית הולך ומתגבר עד שאני נאלצת לקבל החלטה גורלית. בסוף, אני שואלת את עצמי – האם משפחה היא באמת הכול, או שלפעמים צריך לדעת לשחרר?
הכול התחיל בלילה אחד, כשאמא שלי, רבקה, התקשרה אליי בוכה אחרי נפילה בבית. אחרי שנים של חיים עצמאיים בתל אביב, החלטתי להביא אותה אליי – החלטה שנראתה נכונה, אך טלטלה את עולמי. בין געגועים, אשמה, ומאבקים יומיומיים, גיליתי צדדים חדשים באמא, בעצמי ובמשפחה שלנו.
אני רבקה, בת שבעים ושתיים, ואם לשלושה ילדים. אחרי שנים של נסיעות מתישות לסופי שבוע אצל הילדים, החלטתי להפסיק – כי הלב שלי כבר לא עומד בזה. זהו סיפור על אהבה, אכזבה, בדידות והגבול הדק שבין נתינה עצמית לאובדן עצמי.
אני רבקה, אלמנה בת שבעים ושש מתל אביב, עומדת למכור את דירתי ולעבור לבית אבות – החלטה שמטלטלת את חיי ואת היחסים עם בתי היחידה, מיכל. הדילמה שלי: האם עליי לעזור לה כלכלית, או לאפשר לה להתמודד בעצמה? הסיפור שלי הוא מסע בין רגשות אשמה, אהבה אימהית, ופחדים מהעתיד.
אני, רבקה, פתחתי את דלת ביתי לאחייני יונתן אחרי משבר אישי שלו, ולא תיארתי לעצמי כמה כאב, סכסוכים ואשמה זה יביא איתו. בין אמא שלי, אחותי מרים, ובעלי דוד, הבית הפך לשדה קרב של רגשות, חשדות והחלטות קשות. עכשיו אני שואלת את עצמי – האם באמת אפשר לבחור במשפחה, או שכולנו שבויים של קשרי דם?
