בלילה ההוא, כשדוד יצא מהבית בתירוץ שהוא הולך לבקר את הוריו כי הוא לא מרגיש טוב, נשארתי לבד עם הילדים שלנו. ההיעדרות שלו הפכה למשהו עמוק וכואב הרבה יותר, ובלילה הזה איבדתי לא רק אותו, אלא גם חלק מעצמי. זהו סיפור על בגידה, מאבק על כבוד עצמי והכוח שמצאתי כשחשבתי שהכל אבוד.
הלידה של בני הייתה אמורה להיות הרגע המאושר בחיי, אבל הפכה למאבק על כבודי ועל זהותי. בעלי, יעקב, פגע בי דווקא ברגעים הכי קשים, והכריח אותי להילחם לא רק בו אלא גם בעצמי. בסוף הבנתי מהי עוצמה נשית אמיתית, והחלטתי לשנות את חיי לתמיד.
אני, רבקה לוין, אמא וסבתא מירושלים, עומדת מול סערה משפחתית שמטלטלת את עולמי. כאב על בני, דניאל, ועל נכדי הקטן, נועם, חונק אותי, אבל אני מסרבת להיכנע ליחס המשפיל של כלתי, מיכל. הסיפור שלי הוא על מאבק, אהבה, ואומץ להגיד: עד כאן.
אני מרים, אם חורגת, שגידלה את בתו של בעלי כאילו הייתה שלי. ביום חתונתה, לא קיבלתי הזמנה – הלב שלי נשבר. אני מנסה להבין: איפה טעיתי, ומה זה אומר על משפחה בארץ שבה כל כך הרבה ילדים חיים בין עולמות?
אני מרים, אמא לשלושה, חיה בלב תל אביב. שנים חייתי בשקר, כשבעלי אורי בגד בי שוב ושוב, ואני שתקתי – עד שהאמת התפוצצה לי בפנים. זהו סיפור על בגידה, כוח נשי, והמחיר של שתיקה בתוך המשפחה הישראלית.
הכול התחיל באותו לילה שבו שמעתי את הצעקה של בעלי, אלחנן, מהסלון. שנים ניסינו להביא ילד לעולם, אבל התקווה נשברה שוב ושוב. בסיפור הזה אני משתפת את המסע שלנו לאימוץ בישראל, על כל הכאב, התקווה, והמחיר שהאהבה דורשת.
אני אביגיל, בת 42 מירושלים, עומדת ליד מיטת אמי, רבקה, כשהיא גוססת מסרטן. בין כאביה, בקשותיה למות בכבוד, והמאבק של המשפחה סביב שאלת ההמתה החמלה, אני נקרעת בין נאמנות למסורת לבין חמלה אנושית. הסיפור שלי הוא מסע של אשמה, אהבה, ודילמה מוסרית שמטלטלת את כל עולמי.
