אני מרים, בת 38 מירושלים, והחיים שלי התהפכו ביום שבו אמא שלי, רבקה, חלתה. הבית שלנו, שהיה פעם מלא שמחה, הפך לזירת קרב של דאגות, מריבות, והחלטות בלתי אפשריות. הסיפור שלי הוא על אהבה, אשמה, והמחיר שמשפחות בישראל משלמות כשהמחלה נכנסת בדלת.
אני מרים, ובתוך סערת החיים הישראליים, מצאתי את עצמי נקרעת בין אמא שלי, רחל, לבין זכרונות הילדות והאהבה של אבא שלי, יעקב. אחרי עשרים שנה של שקט יחסי, אמא דורשת שאמכור את הבית שירשתי מאבא, הבית שבו כל זיכרון שלי חי. הסיפור שלי הוא על כאב, נאמנות, ומאבק על שורשים מול מציאות כלכלית קשה.
אני, רחל, מוצאת את עצמי בליל חורף סוער, עומדת מול דלת הבית של אמא שלי בגבעתיים, אחרי ריב קשה עם בעלי, יעקב. כל חיי ניסיתי לרצות את כולם – את ההורים, את הילדים, את השכנים – אבל אף פעם לא מצאתי רגע לעצמי. עכשיו, כשאני עומדת בפני צומת דרכים, אני שואלת את עצמי: האם יש לי אומץ לבחור בעצמי סוף סוף?
הכול התחיל בשיחת טלפון אחת באמצע שיעור באוניברסיטה. אני, מרים, נקרעת בין הרצון שלי לעצמאות לבין הדאגה של אמא שלי, חנה, שמסרבת לשחרר. הסיפור שלי הוא על משפחה, אהבה, פחדים ישנים, והמאבק למצוא את עצמי במדינה שבה הכול בוער כל הזמן.
