אני רבקה, אמא לשלושה, שגדלה בבית מסורתי בירושלים. תמיד חלמתי על משפחה מלוכדת, אבל מפגש משפחתי אחד ליד הכנרת טלטל את עולמי וגרם לי להטיל ספק בכל מה שחשבתי על יחסים עם כלתי, מרים. האם באמת אפשר להתקרב, או שהפערים גדולים מדי?
בליל חורף ירושלמי, בעלי יואל הציב לי אולטימטום: או הקריירה שלי, או הנישואים שלנו. בין דמעות, לחצים משפחתיים, ותחושת שליחות כאמא וכאישה יהודייה, אני נקרעת בין הרצון להצליח לבין הציפיות המסורתיות. זהו מסע של כאב, אהבה, והגדרה עצמית בתוך מציאות ישראלית מורכבת.
בוקר אחד, כשניסיתי לשמח את עומרי עם לביבות גבינה, גיליתי את פרצופה האמיתי של משפחתו. מצאתי את עצמי נקרעת בין אהבה לבין הציפיות והשליטה של אחרים. הייתי חייבת לבחור – האם להישאר נאמנה לעצמי או להיכנע ללחץ המשפחתי.
אני אביגיל, בת 42 מירושלים, עומדת ליד מיטת אמי, רבקה, כשהיא גוססת מסרטן. בין כאביה, בקשותיה למות בכבוד, והמאבק של המשפחה סביב שאלת ההמתה החמלה, אני נקרעת בין נאמנות למסורת לבין חמלה אנושית. הסיפור שלי הוא מסע של אשמה, אהבה, ודילמה מוסרית שמטלטלת את כל עולמי.
