עמדתי מול המראה במסדרון, לבושה בשמלה הכחולה החדשה שלי, מנסה להיראות בטוחה בעצמי לפני המפגש עם החברים של בעלי. כל חיי בישראל הרגשתי שאני חיה בין עולמות – מצד אחד, המשפחה הדתית שלי, ומהצד השני, הנישואים שלי לאדם חילוני. הסיפור שלי הוא על מאבק בזהות, על תחושת זרות גם בבית, ועל השאלה האם אפשר להיות שייכת באמת כשאת תמיד 'האחרת'.
אני, מרים, חייתי שנים בצל היופי החיצוני, מנסה לרצות את כולם ולהיראות מושלמת. רק כשנשברתי מול המראה, הבנתי שהיופי האמיתי מתחיל מבפנים. המסע שלי לשחרור מהסטנדרטים החברתיים גילה לי מהי אהבה עצמית אמיתית.
הכל התחיל באותו בוקר סוער, כשאמא שוב ישבה במטבח ובכתה. אני, רבקה, כבר לא יכולתי לשאת את הדמעות שלה, את השתיקה של אבא ואת הפחד שכולנו חיינו בו. זהו סיפור על משפחה ישראלית אחת, על שתיקה רועמת ועל הרגע שבו החלטתי לשבור אותה.
אני רבקה, ואם לשניים, שביום אחד חיי התהפכו. מתוך חמלה לאישה זרה ברחוב, פתחתי את דלת ביתי – ובאותו ערב איבדתי את כל עולמי. עכשיו, כשאני נלחמת על קיומי ועל עתיד ילדיי, אני שואלת: האם טוב הלב שלי היה טעות?
