אני מרים, אשתו השנייה של יונתן, וכבר שנים שאני חיה בצילה של אשתו הראשונה, דפנה. כל מחמאה, כל ביקורת, כל מבט – הכול עובר דרך ההשוואה אליה. זהו סיפור על כאב, קנאה, מאבק על זהות, וההחלטה אם להמשיך לחיות בצל או להילחם על המקום שלי.
בליל החתונה של אמא שלי, עמדתי במרפסת הדירה שלנו בתל אביב, והרגשתי איך כל עולמי מתפרק. לא איבדתי רק את אמא שלי, אלא את האדם שהכי קרוב אליי בעולם. בגיל עשרים וחמש, עם עבודה טובה ולימודים, אני מנסה לבנות לעצמי חיים, אבל הבית כבר לא מרגיש כמו בית, ואמא – היא כבר לא אותה אמא.
שמי מרים, אני בת 38, נשואה בשנית לאליעזר. אמו של אליעזר מסרבת להכיר בבני מנישואיי הראשונים, יונתן, כנכדהּ. אני מתמודדת עם רגשות אשמה, כעס וחוסר אונים מול הדעות הקדומות שמפלגות את משפחתי.
