הכול התחיל ממשפט אחד מזלזל של בעלי, אורי, בארוחת ערב שגרתית. החלטתי להראות לו מה באמת קורה מאחורי הקלעים של היומיום שלנו, והמסע הזה טלטל לא רק את הזוגיות שלנו אלא גם את הזהות שלי כאישה ואם בישראל. בסיפור הזה אני מתמודדת עם שגרה שוחקת, ציפיות חברתיות, ומשבר אישי שמוביל אותי לשאול: האם מישהו באמת רואה אותי?
שמי מרים, בת שלושים מירושלים, והחלטתי להפסיק לגלח את רגליי ובית השחי שלי. ההחלטה הזו עוררה סערה במשפחתי ובסביבה, גררה לעג, ויכוחים, וגם רגעים של בדידות. אבל דווקא מתוך הכאב הזה למדתי לעמוד על שלי ולגלות מהי קבלה עצמית אמיתית.
הלידה של בני הייתה אמורה להיות הרגע המאושר בחיי, אבל הפכה למאבק על כבודי ועל זהותי. בעלי, יעקב, פגע בי דווקא ברגעים הכי קשים, והכריח אותי להילחם לא רק בו אלא גם בעצמי. בסוף הבנתי מהי עוצמה נשית אמיתית, והחלטתי לשנות את חיי לתמיד.
ביום שבו חמותי שמעה שאנחנו עומדים לקנות דירה, היא לקחה את אלעד, בעלי, לשיחה ששינתה את חיי. עבדתי קשה, הרווחתי יותר ממנו, אבל תמיד היינו שותפים שווים. לא תיארתי לעצמי עד כמה משפחה יכולה להפריע לחלום הכי בסיסי – בית משלנו.
