אני מרים, אמא לשלושה, עומדת מול דילמה קורעת לב: הבן שלי, יונתן, מבקש עזרה כספית דווקא כשאני ובעלי סוף סוף מתחילים לחשוב על עצמנו ועל הפנסיה. אחרי שנים של מאבקים, פיוס, ואהבה שקטה, אני נאלצת לבחור בין הדאגה לעצמי לבין האינסטינקט האימהי. הסיפור שלי הוא על משפחה, גבולות, ואהבה שלא תמיד יודעת לתת תשובה אחת נכונה.
ברגע שיצאתי לפנסיה, החיים שלי התהפכו. פתאום מצאתי את עצמי לבד, לא רלוונטית, כאילו הפסקתי להיות קיימת בעיני המשפחה שלי והעולם כולו. הסיפור שלי הוא מסע בין כאב, געגוע, תקווה, וניסיון למצוא משמעות חדשה בגיל השלישי בישראל.
אני, רבקה, בת שישים וחמש, עומדת מול דלת ביתה של בתי, מרים, שומעת את קולה הרועד מאכזבה. היא טוענת שאני סבתא רעה כי סירבתי לשמור על נכדיי, אבל האם באמת אני אשמה? כל חיי עבדתי קשה, גידלתי אותה לבד כמעט, ועכשיו, כשאני רוצה קצת שקט לעצמי, היא לא מבינה. הסיפור שלי הוא על אהבה, אשמה, והמאבק בין דור לדור במדינת ישראל של היום.
אני מרים, אמא יחידה לבת אחת, שגידלתי בגיל מאוחר אחרי שנים של ציפייה. עכשיו, כשהיא נשואה ומקבלת עזרה כלכלית מהורי בעלה, היא כועסת עליי שאני לא יכולה לעזור לה באותו אופן. הסיפור שלי הוא על כאב, קנאה, אהבה והפערים הכלכליים שמפלגים משפחות בישראל.
אני מרים, אמא לשלושה, ומאז שיצאתי לפנסיה, חיי התהפכו. כל קיץ, כשאמא שלי טסה לאירופה ומשאירה אותי להתמודד לבד עם המשפחה, אני מגלה מחדש את הגבולות שלי. זהו סיפור על מאבק יומיומי, אהבה, תסכול, והכוח למצוא את עצמי מחדש בתוך הכאוס הישראלי.
