אני, רבקה לוין, אמא וסבתא מירושלים, עומדת מול סערה משפחתית שמטלטלת את עולמי. כאב על בני, דניאל, ועל נכדי הקטן, נועם, חונק אותי, אבל אני מסרבת להיכנע ליחס המשפיל של כלתי, מיכל. הסיפור שלי הוא על מאבק, אהבה, ואומץ להגיד: עד כאן.
אני מרים, אחותה הצעירה של רבקה. אחרי שרבקה התחתנה, סבתא אסתר עברה לגור איתנו – ומאז הבית שלנו לא היה אותו דבר. זהו סיפור על אהבה, הקרבה, ושאלות קשות על מה אנחנו באמת חייבים למשפחה שלנו.
אני, חנה, סבתא לשני נכדים, חיה לבדי בדירה קטנה בירושלים. מאז שבעלי נפטר, אני מוצאת את עצמי בודקת שוב ושוב – האם המשפחה שלי באמת זקוקה לי, או רק למה שאשאיר אחריי. הסיפור שלי הוא על אהבה, בדידות, ועל השאלה הגדולה: מה באמת מחזיק משפחה יחד?
תמיד הייתי שם בשביל המשפחה שלי, במיוחד בשביל כלתי, דבורה, לה עזרתי בכל דבר. יום אחד שמתי לב שהנכדים שלי, ובעיקר ליאורה בת ה-12, מתרחקים ממני, וההסברים של דבורה לא שכנעו אותי. בסיפור הזה אני חושפת איך ניסיתי לגלות את האמת, בעוד הקשרים המשפחתיים והסודות הלכו והסתבכו.
שמי מרים, ואני כבר חצי שנה רואה את ילדיי שואלים כל בוקר למה סבתא לא באה, למרות שהיא גרה רק כמה רחובות מאיתנו. אני ובעלי, יעקב, מנסים להבין מה קרה, אבל התשובות לא מגיעות, והשתיקה ביני לבין חמותי, רבקה, הולכת ומכבידה. זהו הניסיון שלי להבין איפה טעינו, ואיך אפשר להסביר לילדים את ההיעדרות של מישהי שאהבו כל כך.
הכול התחיל באותו ערב שבו בנותיי חזרו מבית אמי עם עיניים דומעות ולב שבור. הייתי צריכה להתמודד עם האשמה, הכאב, והסודות המשפחתיים שצפו מחדש. זהו סיפור על יחסים בין דורות, על געגוע לאהבה שלא תמיד מגיעה, ועל השאלה מהי משפחה אמיתית.
אני אסתר, סבתא ישראלית, שמגדלת את נכדי יונתן מאז שבתי עדי עזבה לארצות הברית. יום אחד, גיליתי שהאהבה של נכדי אליי קשורה גם לתמיכה הכלכלית שלי. בין כאב, בדידות ותקווה, אני מנסה להבין מהי משמעותה של נחיצות אמיתית.
אני מרים, סבתא בת שבעים, שנאבקת על מקומי בחיי בתי ונכדי. הגבולות שחתני, יונתן, מציב לי, שוברים את ליבי ומעמידים אותי מול שאלות קשות על אהבה, שייכות וזכותי להיות חלק מהמשפחה. הסיפור שלי הוא מסע בין געגוע, כעס ותקווה לפיוס.
