אני רבקה, אם חד-הורית מירושלים, שמנסה לשרוד בין עבודה, בית וילד קטן שמבקש תשומת לב. הסיפור שלי הוא על מאבק יומיומי בין הרצון להיות אמא טובה לבין המציאות הכלכלית והחברתית הלוחצת בישראל. דרך עיניי, תגלו איך אשמה, אהבה ותקווה משתלבות בכל רגע קטן של חיים.
הכול התפוצץ באותו ערב שבו ביקשתי מהבן שלי, יונתן, והחברה ההרה שלו לעזוב את הבית. לא התביישתי, לא התחרטתי – אבל הלב שלי נשבר. שנים של מאבק כאם חד הורית בישראל הובילו אותי לרגע הזה, שבו נאלצתי לבחור בין עצמי לבין הילד שגידלתי לבד.
אני, רבקה, נאלצתי לעזוב את בתי שירה כשהייתה בת 12 כדי לעבוד באירופה ולפרנס את המשפחה. מאז, היחסים בינינו מלאים בכאב, אשמה וגעגוע, והמרחק הפיזי הפך למרחק רגשי. זהו סיפור על בחירות קשות, על ישראליות יומיומית, ועל המחיר שמשלמים על תקווה לעתיד טוב יותר.
הלילה שבו שמעתי שבתי, מרים, השאירה את בנה הקטן לבד, היה הרגע שבו עולמי התהפך. בתוך סערת רגשות, סודות משפחתיים ואשמה, ניסיתי להציל את משפחתי מהתפרקות. אבל האם אפשר באמת להגן על מי שמסרב להינצל?
לפני ארבע שנים, חיי השתנו ברגע אחד ברחוב תל אביבי שקט. הלילה ההוא, שבו יצאתי עם מיכל לפגוש את חברתי נעמה, הפך לסיוט שמלווה אותי עד היום. מאז, אני מתמודד עם פחדים, אשמה, ושאלות שאין להן תשובה.
