אני, מרים, מספרת על נישואיי עם אלעד, גבר בן שלושים שעדיין חי בצל אמו. המעבר לבית חמותי בירושלים, הקונפליקטים הבלתי נגמרים והמאבק שלי על עצמאות זוגית ומשפחתית. זהו מסע רגשי בין אהבה, אכזבה, וניסיון למצוא את עצמי בתוך משפחה ישראלית חונקת.
אני לאה, בת 19 מירושלים, ובפעם הראשונה בחיי עמדתי מול אמא שלי ודרשתי חופש. רציתי לנסוע עם החבר שלי, דניאל, לשבוע של טיול בצפון, אבל אמא סירבה בתוקף. המאבק הזה הפך לסערה משפחתית שחשפה פצעים ישנים, פחדים, ואולי גם את הדרך שלי לעצמאות.
בבוקר מתוח במיוחד, חמותי פוצצה את ארוחת הבוקר בהצהרה דרמטית. דווקא מתוך הכאוס והכאב, מצאתי את הדרך לעצמאות ולשמחה שלא ידעתי שקיימת בי. הסיפור שלי הוא על משפחה, גבולות, ואיך לפעמים דווקא מהשבר צומחת תקווה חדשה.
אני מרים, בת 27 מתל אביב, ובבוקר ההוא לקחתי את המפתחות לדירה שלנו ואמרתי לאמא שלי: 'מהיום, אני לבד.' זה היה רגע של שחרור, אבל גם של פחד עמוק. הסיפור שלי הוא על מאבק בעצמאות, על אהבה שנפגשת עם מציאות קשה, ועל השאלה אם באמת אפשר להשתחרר מהעבר.
הכול התחיל בשיחת טלפון אחת באמצע שיעור באוניברסיטה. אני, מרים, נקרעת בין הרצון שלי לעצמאות לבין הדאגה של אמא שלי, חנה, שמסרבת לשחרר. הסיפור שלי הוא על משפחה, אהבה, פחדים ישנים, והמאבק למצוא את עצמי במדינה שבה הכול בוער כל הזמן.
אני, דינה, עמדתי רגע לפני החתונה עם יונתן. היינו בטוחים שהכול בשליטה, עד שהוריו העניקו לנו דירה במרכז תל אביב – מתנה שהפכה לברכה מקוללת. בין שמחה, קנאה, ותחושת חנק, נאלצתי לבחור בין אהבה לעצמאות.
