אני, יונתן, עומד במטבח הקטן שלנו בפתח תקווה, כשבני דניאל נכנס בסערה אחרי עוד יום מתוח בבית הספר. שתיקה כבדה שוררת בינינו, והלב שלי מתכווץ מהמרחק שנפער בינינו בשנה האחרונה. זהו סיפור על אבהות, על פחדים שמתחבאים מאחורי מילים שלא נאמרות, ועל התקווה שאולי יום אחד נצליח לדבר באמת.