אני, יונתן, בחרתי לצאת לחופשת לידה במקום אשתי רחל, כדי להקל עליה מהעומס הנפשי. ציפיתי שהמהלך יחזק את הזוגיות שלנו, אך דווקא אז התגלו סדקים עמוקים, פחדים ישנים, וקושי להודות בחולשות. זהו סיפור על מסע פנימי, על גבריות ישראלית, ועל השאלה האם כוונות טובות באמת מספיקות.
אני, מרים, אם לשניים מירושלים, מתמודדת עם חוסר ההבנה של בעלי, יונתן, לגבי מה זה להיות אמא בחופשת לידה. הסיפור שלי הוא על בדידות, תסכול ומאבק יומיומי להכרה ולכבוד בתוך המשפחה. אולי גם אתם תזדהו עם הכאב והתקווה שלי לשינוי.
אני, יעקב, בן 34 מתל אביב, נשוי לרבקה ואב לתינוקת בת חצי שנה. מאז שרבקה יצאה לחופשת לידה, הבית שלנו הפך לשדה קרב של רגשות, ציפיות ואכזבות. ניסיתי להציע לה להחליף תפקידים, אבל זה רק החריף את המשבר בינינו והציף שאלות על שוויון, הורות וחלומות שנשכחו.
