ביום חורפי אחד, כשחשבתי שהכל בשליטה, התפרצה סערה ישנה בביתנו. בין ריח עוגת התפוחים לארון הריק מקמח, מצאתי את עצמי מתמודדת עם חובות העבר, עם אמא שדורשת ממני יותר מדי, ועם ילדה אחת שמזכירה לי למה אני נלחמת. זהו סיפור על אהבה אימהית, על הציפיות הבלתי נגמרות, ועל הרגע שבו הבנתי שלפעמים מותר לי לבחור בעצמי.
התעוררתי בלילה לקול חריקה במסדרון, לבי דפק בפראות. אשתי, רבקה, ישנה לצידי בשלווה, ואני ידעתי שמשהו לא כשורה. זהו סיפור על פחד, אובדן, והמאבק לשמור על המשפחה והזהות בתוך מציאות ישראלית קשה.
הכול התחיל מביקור אחד תמים, אבל מהר מאוד מצאתי את עצמי כלואה במעגל של דרישות, קנאה, ותסכול. החברות שלי עם מרים, שהייתה לי כאחות, כמעט התרסקה בגלל הילדה שלה, תמר. בין בכי, שתיקות כואבות, ושיחות לילה עם בעלי, ניסיתי להבין: האם יש מקום לחברות אמיתית כשילד אחד שואב את כל האוויר מהחדר?
קוראים לי מרים, אני בת 34, נשואה לאריאל ואמא לנועה בת השלוש. בוקר אחד, כשעוד לא הספקתי לשתות קפה, דפיקה בדלת שינתה את חיי – חמותי רבקה ואחיינה יונתן נכנסו אלינו בלי אזהרה. מאז, הבית שלי הפך לשדה קרב של רגשות, סודות משפחתיים ומאבק על פרטיות.
הערב ההוא שינה את חיי. בין קולות הגיהוץ, טלפון אחד פתח פצע ישן והציף את הבית בזיכרונות, פחדים ואהבה שלא מרפה. זהו סיפור על התמודדות עם אובדן, משפחה ישראלית מתוחה, וחיפוש אחר משמעות בתוך השגרה.
