שמי מרים, ואני עומדת במטבח, שומעת את בתי אומרת מילים שמפלחות את ליבי. כל חיי הקדשתי למשפחתי, אך ברגע אחד, כל ההקרבה שלי מתגמדת מול עיניה. הסיפור שלי הוא על מאבק פנימי, על זהות, ועל השאלה – האם אמא יכולה להיות גיבורה גם אם העולם לא רואה אותה ככזאת?
אני, רבקה, אם לשלושה, עומדת מול בני הבכור, יונתן, בפעם הראשונה בחיי ואומרת לו 'לא'. הקרע הזה בין אהבה אימהית לבין אחריות כלכלית קורע אותי מבפנים. בסיפור הזה אני משתפת את ההתמודדות עם דילמה שמוכרת לכל הורה בישראל – האם לתת לילד גם כשזה פוגע בך.
הכול התחיל ברגע אחד שבו אמא של בעלי אמרה לי שההריון שלי מיותר. המילים שלה שברו אותי, אבל גם פתחו לי עיניים לגבי המשפחה שבחרתי להיכנס אליה. זהו סיפור על התמודדות עם דחייה, על מאבק על מקום במשפחה, ועל בחירה אמיצה לשים גבולות.
שמי רבקה לוי, ואני חיה בירושלים, עיר של ניגודים ותשוקות. אחרי עשרים שנות נישואין, עזבתי את בעלי והילדים בשביל גבר צעיר ממני בעשור, והסערה שהתחוללה בחיי לא נתנה לי מנוח. אני כותבת כדי לשחרר את הכאב, ולשאול: האם מותר לאישה בישראל לרצות לעצמה חיים אחרים?
אני, יעל, חיה בצל חשדות בלתי פוסקים בתוך משפחתי, בארץ שבה כל מילה נמדדת וכל מבט יכול להפוך לחשד. סיפור חיי הוא מאבק מתמיד על אמון, אהבה, והזכות להיות מובנת באמת. דרך עימותים יומיומיים, שיחות טעונות, ובחירות קשות, אני מנסה למצוא את מקומי – ולשאול: האם אי פעם אוכל להשתחרר מהצורך להוכיח שאני לא אשמה?
