אני רבקה, אם לשלושה בנים, שגידלתי אותם לבד בשכונת עוני בדרום תל אביב. כל חיי נתתי להם את כל כולי, אך בזקנתי מצאתי את עצמי בודדה, נשכחת, נאבקת על מקום בליבם. זהו סיפור על הקרבה, תקווה, כאב, ועל השאלה – האם אהבת אם באמת מובטחת?
ביום אחד רגיל, מצאתי את עצמי עומדת מול אמא שלי, עיניה דומעות, כשאני אומרת לה שהיא ואבא חייבים לעזוב את הבית. ההחלטה הזו קרעה את המשפחה שלי, והשאירה אותי עם רגשות אשם, כאב, ושאלות שאין להן תשובה. האם באמת הייתי אגואיסטית, או שפשוט ניסיתי להגן על עצמי ועל ילדיי?
שמי דינה, ואני עומדת מול חמותי, רבקה, כשדמעות חונקות את גרוני. בורק, הכלב שלנו, מת ביום ההולדת שלה, והבחירה שלי להישאר איתו עוררה סערה במשפחה. דרך הכאב, גיליתי עד כמה מערכות היחסים שלנו שבירות, ומה באמת חשוב לי.
אני יונתן, ילד בן תשע משכונת התקווה בתל אביב. כל יום אחרי בית הספר עמדתי מול חלון הראווה של חנות הנעליים, עיניי נעוצות בזוג נעלי ספורט אדומות שמעולם לא העזתי לבקש. הסיפור שלי הוא על חלום קטן, עוני, משפחה מתוחה, ועל התקווה שלא מרפה גם כשנדמה שהכול נגדך.
אני מרים, אחותה הצעירה של רבקה. אחרי שרבקה התחתנה, סבתא אסתר עברה לגור איתנו – ומאז הבית שלנו לא היה אותו דבר. זהו סיפור על אהבה, הקרבה, ושאלות קשות על מה אנחנו באמת חייבים למשפחה שלנו.
שמי יונתן, ואני זוכר היטב את הלילה שבו שיקרתי לראשונה לרחל, אשתי. הכל התחיל משיחה תמימה עם תמר, קולגה מהעבודה, אך מהר מאוד מצאתי את עצמי נסחף למערבולת של רגשות, אשמה ושקרים. זהו סיפור הניסיון שלי להבין איפה איבדתי את עצמי, והאם אפשר להציל אהבה אחרי שהאמון נשבר.
ביום שבו יצאתי מהמחלקה, אמא שלי הסתכלה לי בעיניים ואמרה: 'אל תסמכי עלינו יותר.' עמדתי שם, עם יונתן לצידי, וידעתי שהחיים שלי משתנים לנצח. בחרנו לאהוב למרות הפחד, למרות הבדידות, למרות שהעולם כולו התכווץ פתאום סביבנו.
בלילה אחד, ברחתי עם ילדיי מהבית, מחפשת מקלט אצל חברתי הטובה, רק כדי לגלות שגם שם הדלתות סגורות בפניי. זהו סיפור על פחד, אכזבה, והכאב שבבגידה מצד הקרובים ביותר, בחברה הישראלית שבה לעיתים קל להעלים עין מסבלו של האחר. דרך המסע שלי, אני מזמינה אתכם לחשוב – האם באמת אפשר לסמוך על מישהו כשזה באמת חשוב?
אני, יעקב, חוזר הביתה לדירתנו הישנה בבת ים אחרי יום עבודה ארוך, רק כדי להיתקל במתח שקט בין אשתי רבקה לבני הבכור דניאל. סוד משפחתי ישן, שנקבר עמוק מאז ימי העלייה מפולין, מאיים להתפרץ ולשנות את חיינו. בין זיכרונות השואה, קשיי היומיום בישראל והמאבק בזהות, אני נאלץ להתמודד עם השאלה – האם אפשר לברוח מהעבר?
אני, ברוך, גדלתי רק עם אמא שלי, מרים, בדירה קטנה בבת ים. אבא היה קיים איפשהו, אבל מעולם לא היה חלק מהחיים שלי. הסיפור שלי הוא על חיפוש אחר שייכות, אהבה, והכאב שבין הסודות המשפחתיים לבין הרצון לדעת את האמת.
שמי יונתן, ואני מספר על היום שבו התעלפתי מול כל הכיתה, והמורה שלי, מר ברק, התעלם מהתחנונים שלי לעזרה. אבי, מיכאל, נאלץ להתמודד עם אמת שהמערכת ניסתה להסתיר. זהו סיפור על כאב, עוול, והשתיקה שמפרקת אמון בין ילדים, הורים ובית הספר.
אני, מרים, חיה כבר שנה עם בעלי, דניאל, וגיליתי שהחיים המשותפים קשים הרבה יותר ממה שדמיינתי. אחרי שיחה אחת שלו עם אמא שלו, כל עולמי התהפך – פתאום אני לא מספיק טובה, לא מספיק מסודרת, לא מספיק "אמא פולנייה". הסיפור שלי הוא על מאבק יומיומי בין אהבה, מסורת, וציפיות בלתי אפשריות.
