אני רבקה, אמא לשלושה, שגדלה בבית מסורתי בירושלים. תמיד חלמתי על משפחה מלוכדת, אבל מפגש משפחתי אחד ליד הכנרת טלטל את עולמי וגרם לי להטיל ספק בכל מה שחשבתי על יחסים עם כלתי, מרים. האם באמת אפשר להתקרב, או שהפערים גדולים מדי?
הסיפור שלי מתחיל ברגע שבו נשברתי. שנים עזרתי לבני ולכלתי, טיפלתי בנכד שלי מתוך אהבה, עד שהרגשתי שאני הופכת לשפחה בביתם. זהו מסע של כאב, התפכחות ובחירה מחודשת בעצמי.
אני מרים, אמא צעירה מירושלים, והסיפור שלי הוא על הרגע שבו גיליתי שאמא של בעלי מאכילה את בני הקטן באוכל מהפח. זה סיפור על שברון לב, בגידה באמון, ומאבק עיקש להגן על הילד שלי גם במחיר של פירוק המשפחה. האם אפשר באמת לסלוח על דבר כזה?
אני חנה, צעירה נשואה, שגרה עם בעלי יצחק בבית הוריי בפרברי ראשון לציון. אמא שלי, רבקה, לא מפסיקה לבקר אותי – מהבגדים שלי ועד הבחירות שלי כאישה וכאם. כל יום הוא מבחן חדש לסבלנותי, והמאבק על עצמאותי הופך לקרב רגשי מתמשך.
הכול התחיל בבוקר אחד, כשאמא שלי, רבקה, נכנסה למטבח וגילתה אותי, כלתה, חנה, עומדת ליד הסיר. מה שקרה באותו רגע שינה את היחסים בינינו ואת כל המשפחה. הסיפור שלי הוא על סודות, פחדים, והמאבק למצוא מקום בבית ישראלי אחד.
אני חיה, ובגיל עשרים וחמש מצאתי את עצמי כלואה בין שתי נשים חזקות – אמא שלי, רבקה, וחמותי, אסתר. גרתי עם בעלי, דניאל, בדירתה של אסתר בפתח תקווה, והלב שלי נקרע בין הרצון לשמור על קשר עם משפחתי לבין החוקים הנוקשים של הבית החדש. הסיפור שלי הוא על מאבק יומיומי, געגועים, ואומץ לבחור את הדרך שלי.
מהרגע הראשון שפגשתי את חמותי, רבקה, ידעתי שהחיים שלי לא יהיו פשוטים. בין קירות הדירה שלנו בבת ים, התנהל קרב שקט, מלא שתיקות כואבות ומבטים חדים. כל יום היה מבחן, כל מילה – פצצה מתקתקת.
