אני מרים, אמא לשלוש בנות, ומוצאת את עצמי בלב סערה משפחתית: האם עליי להתערב בהחלטה של חתני לקנות דירה על שם אמו? הלב שלי נקרע בין הרצון להגן על בתי והנכדים לבין החשש להיתפס כחטטנית או מתערבת. זהו סיפור על אהבה, דאגה, נאמנות – והגבול הדק שבין התערבות להנחת החיים.
הכול התחיל בבוקר אחד, כששמעתי את החתן שלי צועק מהסלון בקול שלא הכרתי: 'קום ותכין לי קפה!' במשך שבועיים הבית שלנו הפך לשדה קרב של מתחים, ויכוחים והשפלות. הסיפור הזה אילץ אותי לשאול את עצמי – מהי באמת משפחה, והאם יש גבול לסבלנות כלפי הקרובים ביותר?
הכול התחיל בערב שבת סוער, כשמצאתי את עצמי עומד מול חמי, יצחק, וצועק עליו במטבח של דירתנו הקטנה בירושלים. מאז שאיבדתי את אבי בגיל 15, לא הצלחתי למצוא דמות אב בחיי. רק אחרי שנים של מאבקים, טעויות וסליחות, הבנתי שדווקא האיש הזה, שלא בחרתי בו, הפך לאב האמיתי שלי.
