אני מרים, ילדה בת 12 משכונת התקווה, שבוקר אחד חיי השתנו לנצח. בדרך לבית הספר, באיחור כרגיל, מצאתי תינוק מחוסר הכרה נעול במכונית פאר. המעשה שלי פתח שרשרת אירועים שחשפה סודות משפחתיים, כאב ישן, וגרם לי לשאול מהי באמת אחריות ומהי אהבה.
אני שירה, בתה של רבקה, שנולדה מחוץ לנישואין בכפר קטן בגליל. אחרי עשרים שנה של גלות בתל אביב, חזרתי לכפר, בתקווה לפיוס וקבלה, אך מצאתי קהילה שמסרבת לשכוח ולסלוח. זהו סיפור על תקווה שנשברה, על מסע של בת אל עבר שייכות, ועל אהבת אם שלא הצליחה להגן מפני נורמות חברתיות נוקשות.
הכול התחיל באותו ערב חורפי, כשאמא שלי, רבקה, ישבה מולי במטבח הקטן שלנו בירושלים והביטה בי בעיניים אדומות מדמעות. "דניאל, אתה חייב להבין, אבא שלך לא יחזור הלילה." המשפט הזה שינה את חיי. מאז, אני מחפש תשובות, נאבק בצללים של משפחתי, ומנסה למצוא את הדרך שלי בתוך מציאות ישראלית מורכבת, בין מסורת, אמונה, ואכזבות.
אני, תמר בן-דוד, מצאתי את עצמי בלילה גשום, רועדת מקור ומפחד, מול שער ברזל עצום של וילה בצפון תל אביב. לא תיארתי לעצמי שהרגע הזה יפגיש אותי שוב עם עברי הכואב ועם הסודות שהשארתי מאחור. כל מה שרציתי היה מקום יבש לישון בו – אבל הדלת שנפתחה שינתה את חיי לנצח.
אני מרים, בת 38 מירושלים, והלילה הזה היה הקשה בחיי. רעבתי, קפאתי מקור, והרגשתי בודדה בעולם. הסיפור שלי הוא על מאבק, משפחה, ואמונה – ועל השאלה האם אפשר למצוא תקווה גם כשנדמה שהכול אבוד.
הלילה בו בתי נולדה, רעדתי בין פחד לתקווה. שיחת טלפון אחת שינתה את כל מה שחשבתי שאני יודעת על משפחתי ועל עצמי. זהו סיפור על בחירות, על סודות ישנים, ועל איך הלב היהודי מתמודד עם כאב ואהבה.
