עמדתי באמצע רחוב דיזנגוף, מחזיק בידיי זר ורדים אדומים, כשאדם זר – איל הון מוכר בתל אביב – ניגש אליי והציע לי אתגר משפיל. הוא דרש שאמכור לו את הוורדים בערבית, מול עשרות עיניים סקרניות. הלב שלי פעם בחוזקה, אבל ידעתי שזו ההזדמנות שלי לשבור מחסומים – שלי ושל החברה הישראלית כולה. הסיפור שלי הוא על גאווה, זהות, פיוס, והמחיר שאנחנו משלמים כדי להישאר נאמנים לעצמנו.
עמדתי מולו, עיניי דומעות, הלב שלי דופק כמו תוף. אני יודע שאני רק ילד, אבל אני רואה את מרים כשאף אחד אחר לא רואה. אני רואה את הכאב שלה, את הבדידות, את החלומות שנשארו מאחור. האם באמת יש לי סיכוי לשנות משהו בעולם הזה, שבו כסף קובע הכול?
שמי מרים, וכל חיי ניסיתי לרצות את אמא שלי, דבורה, אך אף פעם לא הייתי מספיק טובה בעיניה. הסיפור שלי עובר דרך הנישואין שלי, האימהות והמאבק עם הציפיות של החברה הישראלית-יהודית. דרך דמעות, שתיקות ומילים שלא נאמרו, אני שואלת את עצמי — איפה אני בתוך כל זה?
