אני מרים, בת חמישים, עומדת מול המראה בדירה הישנה שלי בתל אביב, ושואלת את עצמי אם מישהו אי פעם יחכה לי באמת. השנים חלפו במהירות, והאהבה הגדולה שלי, יעקב, נשארה מאחור – או שמא אני זו שנשארתי? זהו סיפור על געגועים, בחירות קשות, ועל התקווה שלא מרפה גם כשהלב נשבר.
אני, תמר, עמדתי מול אמא שלי בסלון הדירה הקטנה שלנו בבת ים, כשדמעות זולגות על הלחיים. היא אמרה לי שהוא מסתכל עליי כמו שאבא שלי הסתכל עליה פעם, אבל אני ידעתי שהלב שלי לא שייך לו. הסיפור שלי הוא על אהבה אסורה, על משפחה שמסרבת להבין, ועל החלום להיות חופשיה באמת.
חזרתי מהעבודה ומצאתי פתק קצר על השולחן. בתי, מרים, עזבה את הבית והשאירה לי את נכדתי הקטנה. כל חיי התהפכו באותו רגע, והייתי צריכה להתמודד עם פחדים ישנים, זיכרונות כואבים, והמציאות הישראלית הלוחצת.
אני רבקה, בת 42 מתל אביב, עומדת מול חלון המשרד ומביטה בגשם שאינו פוסק. שקר קטן אחד, רגע של בדידות, והכול מתחיל להתערער – הנישואים, הקריירה, והקשר עם הבת שלי. זהו סיפור על בחירות, על הסודות שמסתתרים מאחורי דלתות סגורות, ועל התקווה להזדמנות שנייה.
אני, מרים, חזרתי הביתה רועדת אחרי מה שקרה ליד האגם. ניסיתי להסתיר את הסוד מאמא, אבל היא קלטה מיד שמשהו לא בסדר. בין פחד לאשמה, נאלצתי להתמודד עם ההשלכות של טעות אחת ששינתה את כל חיי.
אני מרים, בת 48 מירושלים, ובכל שנה באביב, כשהאוויר מתמלא בריח פריחת ההדרים, הזיכרונות שלי מתעוררים ומכאיבים. השנה, החלטתי לנסוע לבקר את קבר אמי אחרי שנים של ריחוק, מסע שמעלה בי סערה של רגשות ישנים, סודות משפחתיים וכאב שלא מרפה. בין געגועים, קונפליקטים עם אחי יעקב, והמציאות הישראלית המורכבת, אני מנסה למצוא שלווה ולסלוח – לעצמי ולאחרים.
אני, יעקב, עומד מול דלת ביתי בירושלים, כשאשתי רבקה צורחת עליי לעיני כל השכנים. היא עוזבת אותי, לא יודעת שבעוד שנים בנותינו, תמר ונעמה, יהפכו למיליונריות. הסיפור שלי הוא על כאב, תקווה, והאם באמת אפשר להתחיל מחדש בארץ שבה הכול משתנה כל הזמן.
אני חנה, ואם לשני ילדים, והיום אני עומדת מול הסדק הגדול ביותר בחיי – ויתור על אהבה לטובת חברה טובה, רק כדי לגלות שבחרתי להכאיב לעצמי פעמיים. הסיפור שלי מתחיל בערב אחד, שבו כל האמיתות התפוצצו על שולחן המטבח הקטן שלנו. בין דמעות, שתיקות וצללים של בגידה, אני מנסה להבין אם יש דרך חזרה לעצמי.
אני, ליאון, עמדתי בכניסה לדירה של אמא שלי, חנה, עם בקבוק קטן של רעל בכיסי. כל חיי הייתי הבן הטוב, הבעל הנאמן, אבל משהו בי נשבר כשהבנתי עד כמה האמון שלי באנשים סביבי היה עיוור. הסיפור שלי הוא על בגידה, סודות משפחתיים, והמחיר הכבד של אמון מופרז בלב תל אביב.
עמדתי במטבח, ידי רועדות, כשאמא שלי זרקה את המילים הקשות: 'קח את הילד, אני לא רוצה לראות אותו. אבל תן לי כסף.' זה היה הרגע ששינה את חיי, כשהבנתי שאני לבד בעולם, בין אם אמא שלי נוכחת ובין אם לא. מאז אני מחפש תשובה – האם אפשר באמת לבחור בין אהבה לכסף?
אני אליעזר, בן 48 מרמת גן, ובאותו ערב חורפי חיי התהפכו. אמא שלי, רבקה, חזרה מבית החולים אחרי התקף לב, ואני, הבן היחיד, הייתי צריך לבחור בין נאמנות למשפחה לבין חשד שמכרסם בי. כל מה שחשבתי שידעתי על אהבה, אמון וסליחה עמד למבחן כשמצאתי בקבוק מסתורי בארון התרופות שלה.
אני דבורה לוי, בת 64, שגרה לבדה במושב קטן בגליל. חשבתי שחיי כבר מאחוריי, עד שיום אחד הכלב שלי, גדי, הביא אליי עז מסתורית ששינתה את כל מה שחשבתי שאני יודעת על עצמי ועל משפחתי. הסיפור שלי הוא על סודות, בחירות, והמחיר של שתיקה.
