אני עובד כראש צוות במפעל בדרום תל אביב, ותמיד האמנתי שצוות מגובש הוא כמו משפחה שנייה. כשחבר לעבודה, יעקב, ביקש ממני טובה קטנה, לא שיערתי עד כמה הסיטואציה הזו תשנה את כל מה שחשבתי על אמון, חברות וגדרות שלא כדאי לעבור. זהו סיפור על אמון, אכזבה, ועל המחיר של הלב הפתוח במדינה שבה כל שקל נספר.
במשך שש שנים, בכל בוקר, השארתי כריך ופתק קטן לאדם זר בתחנת האוטובוס ליד הבית שלי בירושלים. לא ידעתי מי הוא, רק הרגשתי שהוא צריך את זה. ביום חתונתי, הוא הופיע – והסיפור שלנו הפך לסיפור של תקווה, כאב, וסליחה.
אני, יעקב לוי, מתעורר בכל בוקר בשלוש לפנות בוקר, יוצא לעבוד כעובד ניקיון ברחובות תל אביב, וחולם להיות מהנדס. כל דקה שלי מחושבת בין העבודה, הלימודים והמאבק להרים את המשפחה שלי מהעוני. זהו סיפור על תקווה, מאבק, ואהבה בתוך מציאות ישראלית קשה.
