בליל חורף סוער בתל אביב, אני מתמודד עם השאלה האם עזרתי לבני עוזרת לו או דווקא פוגעת בו. המשפחה כולה נסחפת למערבולת של רגשות, וטעויות העבר חוזרות לרדוף אותנו סביב שולחן השבת. אני תוהה: האם יש דרך נכונה לאהוב מבלי לאבד את עצמי ואת בני?
התעוררתי בבהלה לצליל צעקות מהמטבח, כשאבא שלי, יעקב, שוב התווכח עם אמא על העתיד שלי. כל חיי הרגשתי שאני נקרע בין הרצון שלי ללכת אחרי הלב לבין הציפיות של המשפחה. הסיפור שלי הוא על מתנה מסתורית ששינתה את חיי, ועל השאלה האם באמת יש לנו בחירה בגורל שלנו.
היום, אחרי שנים של ויתורים, גירשתי את בני יונתן ואת כלתי מרים מהדירה שלי. ההחלטה הזו שברה אותי, אבל גם שחררה אותי, כי הבנתי שמגיע לי שקט. האם טעיתי שבחרתי בעצמי סוף סוף?
