אני יונתן, בן 38 מתל אביב, ובאותו ערב סוער של חודש חשוון, חיי השתנו לנצח. בין טיפות הגשם, ריח הלחם הטרי והבדידות שצרבה לי בלב, פגשתי את מרים – והעבר שלי התערבב עם ההווה. זהו סיפור על בדידות, פיוס משפחתי, והתקווה שצומחת דווקא מתוך הסערה.
אני מרים, אשתו של דוד, וזו השנה השישית שלי בארץ. למרות כל המאמצים, אני עדיין מרגישה זרה – לא רק ברחוב, אלא גם בבית שלי. הסיפור שלי הוא על מאבק יומיומי להרגיש שייכת, כשאפילו המשפחה הקרובה לא תמיד רואה בי חלק אמיתי מהעם ומהמדינה.
אני, תמרה, מתמודדת עם כאב של ילדותי – תחושת זרות בתוך המשפחה שלי, בין שתי סבתות שונות כל כך. הסיפור שלי מתרחש בישראל של שנות האלפיים, בין שכונת עולים בבת ים לדירה קטנה בירושלים, ומגולל את המאבק שלי למצוא שייכות, אהבה וזהות. דרך דיאלוגים טעונים, סודות משפחתיים ומפגשים טעונים, אני מגלה מהי משפחה אמיתית.
הכול התחיל ביום הראשון שלי בעבודה החדשה, כששמעתי את הצחוק מאחורי הגב שלי. כבת למשפחה מזרחית פשוטה, תמיד הרגשתי זרה בין אנשי העיר הגדולה. הסיפור שלי הוא על מאבק בזהות, על בושה וגאווה, ועל השאלה האם אי פעם אצליח להשתחרר מהעבר שלי.
