החוט הבלתי נראה: חברות שנבחנת באימהות
אני מרים, ובמשך עשרים שנה הייתי החברתה הטובה ביותר של רבקה. כשהיא הפכה לאמא, כל עולמה השתנה – וגם שלנו. זהו סיפור על כאב, געגוע, וקשר שמנסה לשרוד בין דרישות החיים בישראל.
שנתיים של שתיקה: סיפור על אם, בת וגעגוע שלא מרפה
שנתיים חלפו מאז שבתי, תמר, ניתקה איתי כל קשר. אני, רבקה, כמעט בת שבעים, מנסה למצוא משמעות בצל הבדידות, בין ביקורים אצל השכנה אסתר ובין זיכרונות מהעבר. הסיפור שלי הוא על כאב, תקווה ושאלה אחת שמסרבת להרפות: האם עוד יש דרך חזרה?
שם, איפה שפעם היה בית – סיפורה של לאה
אני לאה, בת למשפחת רוזנברג מירושלים. אחרי עשרים שנה של נתק, חזרתי לשכונת ילדותי, רק כדי לגלות שהכל השתנה – המשפחה, השכונה, ואני עצמי. זהו סיפור על געגוע, על שורשים, ועל המחיר שמשלמים כשבורחים מהעבר.
למה סבתא חדלה לבוא? סיפור על שתיקה שמכאיבה בלב המשפחה
שמי מרים, ואני כבר חצי שנה רואה את ילדיי שואלים כל בוקר למה סבתא לא באה, למרות שהיא גרה רק כמה רחובות מאיתנו. אני ובעלי, יעקב, מנסים להבין מה קרה, אבל התשובות לא מגיעות, והשתיקה ביני לבין חמותי, רבקה, הולכת ומכבידה. זהו הניסיון שלי להבין איפה טעינו, ואיך אפשר להסביר לילדים את ההיעדרות של מישהי שאהבו כל כך.
כשהייתי צריכה לעזוב את שירה בגיל 12: סיפור של אם ובת בין געגוע לאשמה
אני, רבקה, נאלצתי לעזוב את בתי שירה כשהייתה בת 12 כדי לעבוד באירופה ולפרנס את המשפחה. מאז, היחסים בינינו מלאים בכאב, אשמה וגעגוע, והמרחק הפיזי הפך למרחק רגשי. זהו סיפור על בחירות קשות, על ישראליות יומיומית, ועל המחיר שמשלמים על תקווה לעתיד טוב יותר.