אני, יעקב לוי, אב לשלושה, לא דמיינתי שאסיים את חיי בבית אבות קטן בפרברי תל אביב. פעם הייתי עמוד התווך של משפחתי, אך החיים הובילו אותי למקום שלא העזתי להעלות על דעתי. בין קירות זרים, אני מתמודד עם בדידות, געגועים, וסוד משפחתי שמסרב להרפות.
הערב שוב מצאתי את עצמי עומדת במטבח, שומעת את אחותי דבורה בוכה בטלפון על כך שאבא שלנו, מרדכי, נעלם מהבית בפעם השלישית החודש. אני, רבקה, מנסה להחזיק את המשפחה יחד, אבל נדמה שכל יום מביא איתו סערה חדשה. בין הדאגה לאבא, המריבות עם בעלי יעקב, והלחץ הכלכלי שמכביד על כולנו, אני תוהה אם אי פעם אצליח למצוא שלווה בלב הסערה הזו.
בלילה שבו איבדתי את בני איתן, העולם שלי התהפך. מתוך הכאב הנורא קיבלתי החלטה לשנות חיים של מישהי אחרת – לתרום את ליבו של איתן. עכשיו, בכל פעם שאני פוגשת את מרים, האישה שחיה בזכותו, אני שואלת את עצמי: האם באמת אפשר להמשיך הלאה?
הכל התחיל במשפט אחד שבעלי אמר לי אחרי שיחה עם אמא שלו. מאז אני מתמודדת עם ספקות, כאב, ומאבק על הזהות שלי כאישה וכאם בישראל. הסיפור שלי הוא על גבולות, אהבה, ומשמעות של כבוד עצמי בתוך משפחה מורכבת.
הלילה ההוא בתל אביב שינה את חיי. כלב שלי, מוישה, כמעט נדרס, ואליעזר – חסר בית מסתורי – הציל אותו ברגע האחרון. רק אחר כך גיליתי את הסוד שלו, והלב שלי לא ידע מנוחה.
אני, רחל, אמא לשלושה, מוצאת את עצמי בלב סערה משפחתית כשבתי הבכורה, יעל, מבקשת ממני לקחת אלי את נכדי הקטן, דניאל, לתקופה בלתי מוגבלת. בין געגועים, רגשות אשמה ומאבקים יומיומיים בישראל של היום, אני נאלצת להתמודד עם שאלות קשות על הורות, אחריות ואהבה. הסיפור שלי הוא מסע בין דורות, מלא דמעות, תקווה וחיפוש אחר תשובות.
אני רחל, אמא לשניים, נשואה למיכאל. חיינו התהפכו ביום שבו ההורים שלו החליטו להעביר את הבית שלהם לאחותו הצעירה. מאז, אני לא מצליחה להירגע מהעוול, והמשפחה שלנו מתמודדת עם כאב, כעס, ותחושת בגידה.
התעוררתי בלילה לקול חריקה במסדרון, לבי דפק בפראות. אשתי, רבקה, ישנה לצידי בשלווה, ואני ידעתי שמשהו לא כשורה. זהו סיפור על פחד, אובדן, והמאבק לשמור על המשפחה והזהות בתוך מציאות ישראלית קשה.
תמיד האמנתי שמשפחה היא עוגן. שכשאזדקן, ילדיי יהיו לצידי, והבית שבניתי יהפוך לחום של לבבות קרובים. היום אני מתעוררת בכל בוקר בפינה זרה, לא יודעת היכן אפגוש את הערב הבא. כך אני, חנה, חיה עכשיו — אותה חנה לוי שכל הרחוב הכיר כאמא של כולם.
אני, יונתן לוי, עמדתי על סף תהום אחרי טעות אחת ששינתה את חיי. דרך כאב, אשמה ומאבקים במשפחה, מצאתי את הדרך חזרה לעצמי בעזרת אמונה ותפילה. זהו סיפור על בחירה, סליחה, והיכולת למצוא גאולה גם כשנדמה שהכול אבוד.
עמדתי מול המראה באמבטיה, יד רועדת עם מסקרה, וניסיתי להיזכר מתי בפעם האחרונה התאפרתי כך. שבע שנים חלפו מאז אותו ערב גורלי שבו פגשתי את יעקב, בעלי לשעבר, שעזב אותי שנה אחרי לידת בננו, והשאיר אותנו עם דירה אך עם לב שבור. עכשיו, רגע לפני פגישה גורלית עם משפחתו של בני, אני מתמודדת עם פחדים, זיכרונות, ותקווה חדשה.
אני, רבקה, אם חד הורית מירושלים, תמיד עודדתי את בני, דניאל, ללכת אחרי החלומות שלו. כשהתחתן עם תמר ונסע לנורבגיה, חשבתי שהקשר שלנו יישאר חזק. עכשיו אני מוצאת את עצמי בוהה בטלפון, מחכה לשיחה שלא מגיעה, ותוהה אם אי פעם אחזור להיות חלק מהחיים שלו.
