אני, יונתן, מספר על התקופה בה עמדתי לאבד את הבית והאמונה שלי כמעט התרסקה. דרך רגעי ייאוש, מריבות עם אשתי מיכל, ולילות ללא שינה, גיליתי מחדש את הכוח של התפילה והקהילה. זהו סיפור על משבר כלכלי, אמונה מתערערת, וניצחון הרוח היהודית.
ישבתי מול בתי רחל במסעדה קטנה בירושלים, לבי מתמלא שמחה ודאגה. לא היה לי כסף לשלם על החגיגה, אבל אז זר גמור עשה מעשה ששינה את חיי. הסיפור שלי הוא על תקווה, בושה, וחסד אנושי במקום הכי לא צפוי.
הכול התפוצץ בלילה אחד, כשגיליתי שבעלי יוסף הסתיר ממני חובות עצומים ובגד באמוני. נלחמתי על עתיד בתי, הדס, מול מערכת משפטית אטומה ומול מניפולציות של האיש שאהבתי. בתוך הכאב, מצאתי כוחות שלא ידעתי שיש בי, ותהיתי: האם אפשר לאהוב שוב אחרי שהאמון נשבר?
חזרתי מבית החולים עם התינוקת שלי, מצפה לרגע של אושר, אבל הבית היה ריק, מבולגן, ויוסף, בעלי, נעלם בתוך העבודה שלו. ניסיתי להחזיק את הכל לבד, בין בכי תינוקת לבכי שלי, והרגשתי איך המשפחה שלנו מתפוררת. זהו סיפור על ציפיות שלא נאמרו, על בדידות בתוך זוגיות, ועל הניסיון לבנות מחדש אמון כשנדמה שהכל נשבר.
אני דוד, בן 42 מירושלים, ובאותו לילה גשום לא הצלחתי להירדם. אשתי, מרים, שכבה לידי, עיניה פקוחות, שתיקה כבדה בינינו. זה היה רגע השפל של נישואינו, אחרי שנים של מאבק כלכלי, חלומות שהתנפצו, ותחושת זרות בבית שבנינו יחד.
אני יעל, אישה ירושלמית, שמצאה את עצמה בלב סערה משפחתית וכלכלית. לילה אחד, כשגשם מכה בחלון ובעלי אורי ישן על הספה, אני מתמודדת עם פחדים, זיכרונות והחלטות קשות. זהו סיפור על אהבה, אובדן, תקווה ועל השאלה האם אפשר להתחיל מחדש גם כשהכול מתפרק.
