אני רבקה, ואם לשניים, שביום אחד חיי התהפכו. מתוך חמלה לאישה זרה ברחוב, פתחתי את דלת ביתי – ובאותו ערב איבדתי את כל עולמי. עכשיו, כשאני נלחמת על קיומי ועל עתיד ילדיי, אני שואלת: האם טוב הלב שלי היה טעות?
ביום שלישי אחד, חיי התהפכו בין מדרגות בניין משרדים בתל אביב. אני, דבורה לוי, נאבקת בין קריירה תובענית, משפחה מתפוררת, וזיכרונות מהעבר שמסרבים להרפות. זהו מסע של כאב, תקווה, ובחירה מחודשת בחיים – למרות הכול.
אני מרים, חייתי עשרים שנה עם יואל, בעלי, עד שהלך לאישה אחרת. תמיד ניסיתי להיות האישה הטובה, זו שמבינה, שמוותרת, שמכילה. אבל בסוף נשארתי לבד, עם שאלות שאין להן תשובה.
אני, מרים, עומדת בלב סלון ריק, קרטונים מפוזרים סביבי, והלב שלי מתכווץ. המעבר לדירה החדשה היה אמור להיות התחלה חדשה, אבל במקום זה הוא פתח פצעים ישנים במשפחה שלנו. בין ריבים עם בעלי, געגועים לילדים שגדלו ועזבו, והבדידות שמכרסמת – אני מנסה להבין אם הבית הוא באמת מקום או רק תחושה בלב.
אני רבקה, אישה ירושלמית, שתמיד חלמה על חיים כמו בסרטים, מלאי רגש, תשוקה וסוף טוב. אבל המציאות שלי הייתה רחוקה מהוליווד – נישואיי ליהודה, קשיי הפרנסה, והמאבק המתמיד בין חלומות למציאות. זהו סיפור על בחירה, כאב, תקווה, ועל השאלה האם אפשר למצוא אושר גם כשכלום לא מסתדר כמו שדמיינת.
בבוקר אחד, כשהבן שלי חלה, בעלי שמעון האשים אותי בכל. הוא גירש אותי מהבית, קרא לי קללה, והשאיר אותי להתמודד לבד עם כאב, בושה ואשמה. זהו סיפור על אשמה, אהבה אימהית, והמאבק למצוא את עצמי מחדש בתוך מציאות ישראלית קשה.
ביום הולדתי החמישים וחמש, במסעדה קטנה על שפת הירקון, קיבלתי מבעלי מתנה יקרה – טבעת זהב עם ספיר. מה שנראה כרגע של אושר הפך במהרה לערב טעון, כשסוד ישן נחשף והמשפחה התמודדה עם משבר אמון. הסיפור שלי הוא על אהבה, בגידה, והבחירה להילחם על המשפחה גם כשנדמה שהכול מתפרק.
