אני מרים, אלמנה ירושלמית בת שבעים ושתיים, שמגלה יום אחד כי חפצים קטנים מתחילים להיעלם מביתי. בתחילה אני מאשימה את עצמי, את הזקנה ואת הבדידות, אך ככל שההיעלמויות מתרבות, אני מתחילה לחשוד שמישהו קרוב אליי מסתיר ממני סוד. הסיפור שלי הוא מסע בין זיכרון לשכחה, בין אהבה לאכזבה, ובין פחד לאומץ להתמודד עם האמת.
אני, תמרה, מתמודדת עם כאב של ילדותי – תחושת זרות בתוך המשפחה שלי, בין שתי סבתות שונות כל כך. הסיפור שלי מתרחש בישראל של שנות האלפיים, בין שכונת עולים בבת ים לדירה קטנה בירושלים, ומגולל את המאבק שלי למצוא שייכות, אהבה וזהות. דרך דיאלוגים טעונים, סודות משפחתיים ומפגשים טעונים, אני מגלה מהי משפחה אמיתית.
שמי רבקה, ואני אספר לכם איך הפחד לאבד את בני, דניאל, דחף אותי להתערב בנישואיו עם תמר. דרך עימותים יומיומיים, ארוחות שישי מתוחות ומילים שלא נאמרו, נאלצתי להתמודד עם הגבולות שלי ועם ההשלכות של מעשיי. בסוף נותרתי עם שאלה אחת: איפה עובר הקו בין דאגה לאנוכיות?
אני, רחל, עמדתי מול אמא שלי, מרים, כשעיניה מלאות פחד. הבטחתי לה שלעולם לא אשלח אותה לבית אבות, אבל המציאות הישראלית, הלחצים הכלכליים והמשפחתיים, והבדידות שברקע – גרמו לי להפר את ההבטחה. הסיפור שלי הוא על אהבה, אשמה, ובחירה בלתי אפשרית בין נאמנות למשפחה לבין גבולות הכוח האנושי.
אני חנה לוי, אמא לדוד ואמא חורגת לרותי. תמיד חשבתי שהמשפחה שלנו חזקה, אבל ביקור אחד אצלם בתל אביב טלטל את עולמי. פתאום ראיתי את רותי משתנה, ואת דוד שוקע בעבודה – והבנתי שאולי אני היחידה שרואה את הסדקים.
אני דבורה, בת ארבעים ושניים, גרה בדירת שלושה חדרים בפתח תקווה. חיי התהפכו כשאחותי רבקה ושלושת ילדיה עברו אליי, והכאוס שפרץ איים למוטט את כל מה שבניתי. עכשיו, אחרי עוד לילה בלי שינה, אני עומדת מולה בסלון, הלב שלי רועד, וצועקת: 'רבקה, קחי את הילדים ותצאי מהדירה שלי – עכשיו!'
אני רבקה, רופאת לב מצליחה מתל אביב, שבסוף שבוע אחד בכפר ילדותי נאלצתי להתמודד עם פצעים ישנים, סודות משפחתיים וגעגועים שלא מרפים. בין אמא מזדקנת לאחות כעוסה, גיליתי מחדש את ערך הסליחה והאהבה. האם אפשר באמת להשתחרר מהעבר ולמצוא שלווה?
אני נעמי, אמא לשלושה, חיה עם מיכאל כבר חמש שנים. כל בוקר אני מתעוררת עם השאלה – האם הוא באמת לא שם לב לכל מה שאני עושה, או שהוא פשוט לא רוצה לראות? הסיפור שלי הוא על אהבה, אכזבה, ומאבק יומיומי בין תקווה לייאוש.
שמי אליעזר. מכרתי את הבית הישן של סבא שלי ביישוב קטן בגליל, מתוך מחשבה שאני נפטר מעול של זיכרונות ישנים. שבוע לאחר מכן קיבלתי מכתב מסבא, שנכתב לפני מותו, ובו נחשפה אמת מטלטלת על מה שמסתתר במרתף. הסוד הזה שינה את חיי, אילץ אותי להילחם על הבית מחדש, ולמד אותי מה באמת חשוב בחיים.
אני מרים, בת 36, גרה עם משפחתי ביישוב קטן בגליל. חיי התהפכו בערב שבת אחד, כשחמותי, רבקה, אמרה לי משפט ששינה את כל מה שחשבתי על המשפחה שלנו. מאז, אני מנסה להבין מהי שייכות אמיתית, ומה המחיר של להיות חלק ממשפחה בישראל.
שמי נעמי, ואני לוקחת אתכם למסע בנישואיי עם דניאל, גבר שאובססיית הניקיון שלו שינתה את חיינו מן הקצה אל הקצה. מה שהתחיל כסיפור אהבה קסום, הפך למאבק יומיומי מלא תסכול, חוסר הבנה ודמעות. זהו סיפור על איך הרגלים קטנים יכולים לפרק גם את האהבה הגדולה ביותר.
הכל התחיל באותו ערב חורפי, כשעמדתי מול דלת הדירה של סבתא אסתר, ידי רועדת מהמכתב שמצאתי במגירה של אמא. הסיפור שלי הוא על שתי סבתות שונות כל כך, על סודות משפחתיים, ועל השאלה האם אפשר לאהוב את שתיהן באותה מידה. זהו מסע בין דירות קטנות בבת ים, שיחות ליליות במרפסת, וגעגועים למה שאבד.
