אני מרים, בת 34, אמא לשניים, גרה בעיירה קטנה בדרום הארץ. לילה אחד, עייפות של בן זוגי מנעה ממני לשתף אותו בסוד כבד, אבל שיחה מקרית עם שכנה הפכה את עולמי. הסיפור שלי הוא על שתיקה, פחדים, ובחירה בין נאמנות לעצמי לבין שמירה על המשפחה.
אני רבקה, בת 56, חיה עם אליעזר כבר שנתיים. הוא רוצה שנתחתן, ואני מרגישה שהפחדים שלי רק מתגברים. הסיפור שלי הוא על בחירה, חופש, והמחיר של להיות נאמנה לעצמי בחברה שבה כולם יודעים מה טוב בשבילך.
אני נתן, בן 37 מתל אביב, אב טרי לתאומים שנולדו לי אחרי שנים של חיפוש עצמי, אהבות שנגמרו, ואומץ לבחור בדרך לא שגרתית. רגע אחרי הלידה, כשהאושר היה אמור להציף אותי, מצאתי את עצמי נרדף על ידי סוד מהעבר – דמות מסתורית שמאיימת על השקט שבניתי. בין חיתולים, לילות לבנים וקרבות משפחתיים, אני נאלץ להתמודד עם פחדים ישנים ולגלות מה באמת חשוב לי.
הכול התחיל כשאמא לא חזרה מהסופר. אני, יעל, ילדה בכיסא גלגלים, מצאתי את עצמי לבד בדירה קטנה בירושלים, מתמודדת עם פחדים, זיכרונות ישנים, ושאלות על העתיד. הלילה הזה שינה אותי לעד.
הכול התחיל ביום הראשון שלי בעבודה החדשה, כששמעתי את הצחוק מאחורי הגב שלי. כבת למשפחה מזרחית פשוטה, תמיד הרגשתי זרה בין אנשי העיר הגדולה. הסיפור שלי הוא על מאבק בזהות, על בושה וגאווה, ועל השאלה האם אי פעם אצליח להשתחרר מהעבר שלי.
הכול התחיל בשיחת טלפון אחת מהילדים שלי, שהיו אצל אמא שלי בירושלים. הבקשה שלהם לחזור מוקדם מהמתוכנן טלטלה אותי ופתחה פצעים ישנים במשפחה שלנו. דרך דמעות, ויכוחים וזיכרונות, נאלצתי להתמודד עם הפחדים הכי עמוקים שלי ולגלות מה באמת קורה בלב של הילדים שלי.
אני, יונתן, עומד במטבח הקטן שלנו בפתח תקווה, כשבני דניאל נכנס בסערה אחרי עוד יום מתוח בבית הספר. שתיקה כבדה שוררת בינינו, והלב שלי מתכווץ מהמרחק שנפער בינינו בשנה האחרונה. זהו סיפור על אבהות, על פחדים שמתחבאים מאחורי מילים שלא נאמרות, ועל התקווה שאולי יום אחד נצליח לדבר באמת.
