אני יעקב, בן 38, עומד במסדרון בית החולים איכילוב, כשאשתי רחל נלחמת על חייה אחרי תאונת דרכים. בין תקווה לייאוש, אני מתמודד עם פחדים, סודות משפחתיים ישנים, ומערכת בריאות ישראלית עמוסה. זהו מסע של אהבה, אשמה, ובחירה – האם להילחם או לשחרר.
הכול התחיל ברגע שבו אמא שלי אחזה בידי על רחבת הריקודים, בחתונה של בן דוד שלי בירושלים. לא תיארתי לעצמי שדווקא שם, בין שמחה למבוכה, ייחשף סוד משפחתי שיטלטל את עולמי. זהו סיפור על אהבה, בגידה, סליחה, ועל השאלה האם באמת אפשר להתחיל מחדש.
בלילה גשום וקר בתל אביב, פגשתי את אליהו, חסר בית, ליד דוכן שווארמה. הפתק שהוא נתן לי חשף סוד משפחתי ישן, והוביל אותי למסע מטלטל של פיוס, כאב וגילוי עצמי. בין רחובות העיר, קפה מר וקור חודר, הבנתי מה באמת חשוב לי בחיים.
אני דבורה לוי, בת 64, שגרה לבדה במושב קטן בגליל. חשבתי שחיי כבר מאחוריי, עד שיום אחד הכלב שלי, גדי, הביא אליי עז מסתורית ששינתה את כל מה שחשבתי שאני יודעת על עצמי ועל משפחתי. הסיפור שלי הוא על סודות, בחירות, והמחיר של שתיקה.
בלילה גשום אחד בירושלים, אני, רחל, מוצאת את עצמי לכודה בבית הכנסת השכונתי אחרי תפילה סוערת. הסערה שבחוץ היא רק השתקפות למה שמתחולל בתוכי – סוד משפחתי ישן שמאיים להתפרץ ולשנות את חיי. בין דיאלוגים טעונים עם אבי, מאבקי פרנסה יומיומיים, והפחד מהסטיגמה, אני נאלצת לבחור בין נאמנות למשפחתי לבין האמת שדורשת לצאת לאור.
באותו ערב חורפי בתל אביב, כשגשם שוטף הכה בחלונות, מצאתי את עצמי עומד מול אבי אחרי שנים של שתיקה. הסוד המשפחתי שעמד בינינו איים להתפרץ, והמתח בין הדורות, בין ערכים ישנים לחדשים, הפך את הלילה לבלתי נשכח. זהו סיפור על פיוס, על פחדים ועל התקווה למצוא מקום בעולם משתנה.
אני איתן, בן 38 מירושלים, ובערב ראש השנה האחרון, כל עולמי התהפך. סביב שולחן החג, בין ריחות הדבש והתפוחים, נחשפה אמת שהסתירה אמא שלי שנים – סוד שקרע את המשפחה שלנו. עכשיו אני תוהה אם אפשר לאחות לבבות שנשברו בגלל שתיקה אחת ארוכה מדי.
