אני יונתן, גרוש בן ארבעים ושבע מתל אביב, שמצא את עצמו ערב ראש השנה בלי משפחה, בלי אוכל במקרר ועם לב שבור. סיפור על בדידות, תקווה, ומפגש בלתי צפוי עם נערה חסרת בית ששינתה לי את החיים. בין סערות הנפש והרחוב, גיליתי מחדש מהו אושר אמיתי.
אני, תמר בן-דוד, מצאתי את עצמי בלילה גשום, רועדת מקור ומפחד, מול שער ברזל עצום של וילה בצפון תל אביב. לא תיארתי לעצמי שהרגע הזה יפגיש אותי שוב עם עברי הכואב ועם הסודות שהשארתי מאחור. כל מה שרציתי היה מקום יבש לישון בו – אבל הדלת שנפתחה שינתה את חיי לנצח.
בלילה גשום וקר בתל אביב, פגשתי את אליהו, חסר בית, ליד דוכן שווארמה. הפתק שהוא נתן לי חשף סוד משפחתי ישן, והוביל אותי למסע מטלטל של פיוס, כאב וגילוי עצמי. בין רחובות העיר, קפה מר וקור חודר, הבנתי מה באמת חשוב לי בחיים.
במשך שנים הייתי מביאה ארוחת בוקר לאדם חסר בית בשם יצחק, מבלי לדעת את שמו או סיפורו. ביום חתונתי, הופיעו שנים-עשר זרים בכניסה לאולם, ושינו את כל מה שחשבתי על נתינה, משפחה והחיים בישראל. הסיפור שלי הוא על חסד קטן, השלכותיו הבלתי צפויות, והמחיר של חמלה בחברה הישראלית.
ביום חתונתי, בדיוק כשהייתי אמורה להיות מאושרת, התפרץ אל האולם רגע בלתי צפוי שחשף בפניי את ערכה של נתינה פשוטה. במשך שנים הגשתי ליעקב, חסר בית, ארוחת בוקר ליד בית הכנסת — לא דמיינתי שהמעשה הזה ישנה את חיי. הסיפור שלי הוא על חמלה, משפחה, סודות ועל השאלה מה באמת חשוב לנו כבני אדם.
