אני מרים, ילדה בת 12 משכונת התקווה, שבוקר אחד חיי השתנו לנצח. בדרך לבית הספר, באיחור כרגיל, מצאתי תינוק מחוסר הכרה נעול במכונית פאר. המעשה שלי פתח שרשרת אירועים שחשפה סודות משפחתיים, כאב ישן, וגרם לי לשאול מהי באמת אחריות ומהי אהבה.
רק אחרי שילדתי, בתי בת השמונה פרצה פנימה, משכה את הווילון ולחשה: 'אמא, תיכנסי מתחת למיטה. מהר.' רעד עבר בגופה הקטן. התחבאנו יחד מתחת למיטה, שומעות את הצעדים הכבדים נעצרים לידנו. כל מה שידעתי על ביטחון, על בית, התערער באותו רגע – והבנתי שהעבר רודף אותנו גם כאן, בארץ.
אני, תמרה, מתמודדת עם כאב של ילדותי – תחושת זרות בתוך המשפחה שלי, בין שתי סבתות שונות כל כך. הסיפור שלי מתרחש בישראל של שנות האלפיים, בין שכונת עולים בבת ים לדירה קטנה בירושלים, ומגולל את המאבק שלי למצוא שייכות, אהבה וזהות. דרך דיאלוגים טעונים, סודות משפחתיים ומפגשים טעונים, אני מגלה מהי משפחה אמיתית.
נולדתי לתוך הבטחה לאושר, אבל המציאות הישראלית והמאבק של אמא שלי על עתיד טוב יותר עבורי הפכו את ילדותי למסע רגשי סוער. בין שמחות קטנות, קשיים כלכליים, ומאבקים משפחתיים, למדתי מהו אושר אמיתי ומה המחיר שלו. הסיפור שלי הוא על תקווה, כאב, ואהבה בתוך משפחה ישראלית מתמודדת.
אני, חנה לוין, אם חד-הורית מירושלים, מוצאת את עצמי בלילה סוער מתמודדת עם סוד משפחתי ישן שמאיים להרוס את כל מה שבניתי. בני, איתן בן השש, שואל שאלות קשות על אביו, ואני נאלצת להתמודד עם כאב, אשמה ופחדים שלא נתתי להם מקום שנים. הסיפור שלי הוא על בחירה, סליחה, והמחיר של שתיקה.
הכול התחיל כשאמא לא חזרה מהסופר. אני, יעל, ילדה בכיסא גלגלים, מצאתי את עצמי לבד בדירה קטנה בירושלים, מתמודדת עם פחדים, זיכרונות ישנים, ושאלות על העתיד. הלילה הזה שינה אותי לעד.
הכול התחיל בבוקר חם של יולי, כשצעקתי על אחותי מרים שלא תעז לגעת בבובת החרסינה שלי. מאז הילדות, היחסים בינינו היו מלאים בקנאה, מריבות ותחושת חוסר צדק. רק כשמשבר משפחתי טלטל אותנו, הבנתי מה באמת חשוב ומה אני עלולה להפסיד אם לא אמצא דרך לסלוח.
אני, ברוך, גדלתי רק עם אמא שלי, מרים, בדירה קטנה בבת ים. אבא היה קיים איפשהו, אבל מעולם לא היה חלק מהחיים שלי. הסיפור שלי הוא על חיפוש אחר שייכות, אהבה, והכאב שבין הסודות המשפחתיים לבין הרצון לדעת את האמת.
אני מרים לוי, בת 13, גרה עם אמא ואחי הקטן בדירה קטנה בבת ים. היום קיבלתי ציון נכשל במבחן, ואני פוחדת מהתגובה של אמא, שמתקשה לפרנס אותנו לבד מאז שאבא עזב. הסיפור שלי הוא על פחד, תקווה, ואיך מתמודדים עם סודות קטנים וגדולים בתוך משפחה ישראלית.
הגעתי ליום הולדתו העשירי של נכדי יונתן עם מתנה גדולה ותקווה בלב לאחות את הקרע במשפחה. הדלת נפתחה, והמתח בין בני לבין כלתי היה כמעט מוחשי באוויר. באותו ערב, מתחת לפני השטח של החגיגה, התגלו סודות ישנים ושאלות על שייכות, זהות, וסליחה.
הבוקר שבו אמא נתנה את כל הצעצועים שלי בלי לשאול אותי שינה את חיי. מאז אני מחפשת תשובות – למה אף פעם לא שואלים אותי, למה אני מרגישה לא שייכת, ואיך אפשר למצוא קול בתוך משפחה רועשת. הסיפור שלי הוא על געגוע, על חיפוש עצמי, ועל הרצון שיראו אותי באמת.
