הכול התפוצץ באותו ערב, כשישבנו בסלון הקטן שלנו בפתח תקווה. אמא שלי, רבקה, צעקה על אבא, יעקב, כי הוא רצה לתת לאחי דירה — ואני, מרים, הרגשתי איך הלב שלי נקרע. זה סיפור על קנאה, אהבה, צדק, ועל השאלה הנצחית: האם הורים באמת יכולים לאהוב את כל ילדיהם באותה מידה?
היום, אחרי שנים של ויתורים, גירשתי את בני יונתן ואת כלתי מרים מהדירה שלי. ההחלטה הזו שברה אותי, אבל גם שחררה אותי, כי הבנתי שמגיע לי שקט. האם טעיתי שבחרתי בעצמי סוף סוף?
ברגע אחד חרב עליי עולמי, כשבעלי, יעקב, נעל את דלת הבית בפניי כי ניסיתי לעזור לבתנו. כל חיי הייתי המגשרת במשפחה, אבל עכשיו נאלצתי לבחור בין תפקידי כאם לתפקידי כאישה. האם אפשר להיות גם אם טובה וגם אישה נאמנה, או שכל בחירה מובילה לאובדן?
