שמי דינה, ואני עומדת מול חמותי, רבקה, כשדמעות חונקות את גרוני. בורק, הכלב שלנו, מת ביום ההולדת שלה, והבחירה שלי להישאר איתו עוררה סערה במשפחה. דרך הכאב, גיליתי עד כמה מערכות היחסים שלנו שבירות, ומה באמת חשוב לי.
היום חמותי שוב התלוננה שהנכד שלי מתעלם ממנה. אני לא מצליחה לשכוח את הימים בהם היינו זקוקים לה, והיא בחרה להיעלם. כל השנים האלה, כאב ההתעלמות שלה הפך לצלקת בלב המשפחה שלנו.
אני מרים, אמא צעירה מירושלים, והיום ההוא שבו בני הקטן חלה שינה את חיי. האמון שלי באמא של בעלי, רבקה, התרסק ברגע אחד של חוסר אחריות. מאז, אני שואלת את עצמי אם אפשר באמת לסלוח ולבנות מחדש אמון שנשבר.
