אני, רבקה, מתמודדת עם דילמה קורעת לב: בתי האהובה, חנה, מבקשת לחזור לגור איתי יחד עם בתה הקטנה, מרים, אך אני מסרבת לקבל את בעלה, יעקב. אני אוהבת את חנה ואת נכדתי בכל ליבי, אך יעקב הביא לביתנו רק כאב וצער. האם מותר לי להציב גבולות – גם במחיר של פירוק המשפחה שלה?
הכול התפוצץ באותו ערב, כששמעתי את אמא שלי צורחת מכאב מהמטבח של הווילה בהרצליה פיתוח. עמדתי מול דנה, ארוסתי, שידה מורמת על אמא שלי – והלב שלי נשבר. לא תיארתי לעצמי שאצטרך לבחור בין אהבת חיי לבין האישה שילדה אותי, אבל באותו רגע הבנתי שאין לי ברירה.
אני מרים, בת 32, נשואה לאורי, חיה בעיירה קטנה בדרום הארץ. עימות עם חמותי סביב מתנה לסבתא שלו טלטל את עולמי וחשף סדקים במשפחה. דרך המטבח, הכאב והאהבה, אני מנסה להבין מה באמת חשוב לי.
אני מרים, אשתו של דוד, וזו השנה השישית שלי בארץ. למרות כל המאמצים, אני עדיין מרגישה זרה – לא רק ברחוב, אלא גם בבית שלי. הסיפור שלי הוא על מאבק יומיומי להרגיש שייכת, כשאפילו המשפחה הקרובה לא תמיד רואה בי חלק אמיתי מהעם ומהמדינה.
קוראים לי יונתן, בן יחיד לאמא חד הורית, חנה, שעבדה כל חייה כמנקה בבתי ספר בירושלים. כל חיי התביישתי במקצוע של אמא, סבלתי מהצקות, בושה ובדידות, עד לרגע אחד בטקס הסיום ששינה הכל. זהו סיפור על כאב, גאווה, פיוס, ועל השאלה מה באמת קובע את ערכו של אדם.
אני יעקב, בן 16 מבאר שבע, ולפני שנה חיי התהפכו כשאבא שלי התחתן מחדש. פתאום הבית שלי התמלא באנשים זרים, והרגשתי כאילו גירשו אותי מהחיים שהכרתי. הסיפור שלי הוא על מאבק, כאב, וניסיון למצוא מחדש את המקום שלי בעולם שלא בחרתי בו.
אני מרים, בת 34, שעלתה לארץ עם בעלה יעקב לפני חמש שנים. אחרי שנים של ניסיונות כושלים להיכנס להריון, קיבלתי סוף סוף את הבשורה המיוחלת. אבל דווקא אז, כשהשמחה הייתה אמורה למלא את הבית, התגלו סדקים עמוקים בזוגיות ובמשפחה החדשה שבנינו כאן בישראל.
אני שירה, בתה של רבקה, שנולדה מחוץ לנישואין בכפר קטן בגליל. אחרי עשרים שנה של גלות בתל אביב, חזרתי לכפר, בתקווה לפיוס וקבלה, אך מצאתי קהילה שמסרבת לשכוח ולסלוח. זהו סיפור על תקווה שנשברה, על מסע של בת אל עבר שייכות, ועל אהבת אם שלא הצליחה להגן מפני נורמות חברתיות נוקשות.
אשתי, דינה, עזבה אותי אחרי עשר שנות נישואים. שנה לאחר מכן היא חזרה, שבורה, בהריון ועם סוד שמאיים לפרק את עולמי. זהו סיפור על אהבה, בגידה, סליחה, והמאבק למצוא תקווה בתוך הכאב.
הכול התהפך ברגע אחד, כשבני, גבריאל, ביקש ממני כסף בסתר והתחנן שלא אספר לאשתו, קטיה. מאז אני נקרעת בין הרצון לשמור על שלום ביתם לבין האמת שמכבידה על ליבי. אני משתפת את סיפורי כי אינני יודעת עוד אם נכון להמשיך להסתיר את הסוד הזה.
הכול התחיל בלילה גשום אחד, כשדלת חדר הישיבות נפתחה ואליהו נכנס. הייתי מתוחה, ידעתי שהפגישה הזו תשנה את חיי. לא תיארתי לעצמי עד כמה היא תעמיד אותי במבחן מול עצמי, מול המשפחה ומול החלומות שלי.
שמי מרים, ושלושים וחמש שנים חייתי כמרדכי, מסתירה את זהותי האמיתית כדי לגדל את בתי, ליאורה, בשיכון צפוף בבת ים. חיי היו מלאים בפחד, הקרבה ואהבה אימהית ללא תנאי, כשכל יום היה מאבק בין מי שאני באמת לבין מה שהייתי צריכה להיראות בעיני העולם. עכשיו, כשאני מתבגרת, אני שואלת את עצמי אם המחיר ששילמתי לא היה כבד מדי.