אני רבקה, בת שמונים ושלוש, ומעולם לא חשבתי שיום אחד אמצא את עצמי עומדת באמצע הלילה בתחנת אוטובוס ריקה, מושפלת ומבולבלת. כל חיי עבדתי קשה, גידלתי ילדים בארץ הזו, ועכשיו – בגלל כמה שקלים שלא היו לי – נזרקתי מהאוטובוס כאילו הייתי שקית זבל. הסיפור שלי הוא על כבוד, על עוני ועל השאלה מה באמת נשאר לנו כשאנחנו מזדקנים במדינה שכל כך אהבנו.