הכול התפוצץ ביום שבו נכנסתי בפעם הראשונה לבית הישן שסבא שלי הוריש לי. בעלי עזב אותי לטובת אחותי, נשארתי לבד עם תחושת כישלון וירושה שנראתה כמו עונש. אבל דווקא שם, בין הקירות המתקלפים, גיליתי את עצמי מחדש ואת הסוד המשפחתי ששינה את חיי.
אמא התקשרה והודיעה שיהיו אורחים. שוב הרגשתי את הלחץ והפחדים הישנים, אבל הפעם החלטתי לא לברוח אלא להתמודד עם המשפחה, עם הזיכרונות ועם עצמי. זהו סיפור על פיוס, כאב, והבחירה להישאר ולפתוח את הלב.
הכל התחיל בשיחת טלפון אחת מאמא שלי, שהזמינה אותנו לעבור לגור איתה בכפר. לא ידעתי אז שהמעבר הזה יחשוף סודות ישנים, יעמיד את הנישואים שלי למבחן ויכריח אותי לבחור בין נאמנות למשפחה לבין האמת שלי. זהו סיפור על אהבה, בגידה, ועל מה שבאמת מחזיק אותנו יחד.
קוראים לי וֶרֶד, ואני לא יודעת למה אמא ואבא נפרדו. הייתי בת שלוש כשהכול התפרק, ומאז אני מחפשת תשובות בין שבילי הקיבוץ, בין מבטי סבתא אסתר להדחקות של אמא. זהו סיפור על שורשים, על בחירות ועל השאלה אם אפשר באמת לדעת מה קרה בלב של ההורים שלנו.
אני רבקה, אמא ירושלמית, שאיבדה קשר עם בתה היחידה אחרי נישואיה והמעבר שלה למושב בגליל. ביקור פתאומי אצלה חשף סוד מטלטל, שגרם לי להטיל ספק בכל מה שידעתי על אהבה, משפחה ונאמנות. זהו יומן של התמודדות עם בדידות, בושה, תקווה – והבחירה הקשה מכל.
אני אליעזר, בן 54, עומד במרכז הסלון הקטן שלנו בפתח תקווה, כשאשתי מרים יושבת מולי, עיניה מושפלות. ויכוח מר עלה שוב, כמו בכל ערב, על ההחלטה ההיא שעשינו לפני עשרים שנה – לעזוב את קיבוץ דגניה ולעבור לעיר. אני לא מצליח לשחרר את הכעס, את תחושת ההחמצה, והיא לא מצליחה לסלוח לעצמה. כל חיינו התהפכו מאז, והעבר לא מפסיק לרדוף אותנו.
