הבטיח משפחה – ונעלם: הסיפור שלי
קוראים לי עלינה. כשהבן שלי היה בן שלושה חודשים, בעלי, שאהב אותי ונשבע לי שנקים יחד משפחה, פשוט נעלם והשאיר אותי לבד עם תינוק. מאז אני מנסה להבין איך ממשיכים הלאה, בין כאב, כעס ובדידות, בתוך המציאות הישראלית הלא פשוטה.
נטוש בלידה: מאבקי הנפש של איתן
שמי איתן, וננטשתי בבית החולים שעות ספורות לאחר שנולדתי, בגלל מחלה גנטית נדירה. גדלתי במשפחות אומנה שונות, מתמודד עם תחושת דחייה, חיפוש זהות, וקשיים יומיומיים בחברה הישראלית. זהו סיפור על כאב, תקווה, ומאבק בלתי נגמר למצוא שייכות ואהבה.
למה אמא בחרה בו ולא בי: האמת המרה שנחשפה אחרי שנים
אני, מרים, גדלתי בשכונה קטנה בפריפריה הישראלית, שם אמי בחרה בבעלה החדש והשאירה אותי אצל סבתא וסבא. במשך שנים לא הבנתי למה וחשתי נטושה, עד שגיליתי את הסיבה האמיתית לבחירתה. הסיפור שלי הוא על כאב, סליחה, והמחיר של החלטות קשות בתוך משפחה ישראלית.
עשור בלי יונתן: הדהודיו של אהבה שננטשה
עשר שנים חלפו מאז שיונתן, בעלי במשך עשרים ושתיים שנה, עזב אותי בפתאומיות והשאיר מאחוריו רק פתק התנצלות ריק מהסברים. מאז אני מנסה לבנות את חיי מחדש, מתמודדת עם בדידות, שמועות, והצל של אהבה ישנה שלא מרפה. עכשיו, כשפגשתי אותו שוב במקרה, כל הרגשות והפצעים הישנים שבו וצפו, ואני נאלצת להתמודד עם שאלות קשות על סליחה, כבוד עצמי, ומשמעותה של אהבה.
ללכת בלי לחזור: סיפור על אמהות, כאב וסליחה
שמי דבורה, ואני לעולם לא אשכח את היום בו ילדתי את בני, ואז עזבתי אותו בבית החולים. זהו הניסיון שלי להסביר מדוע עשיתי זאת, כשנאבקתי בשדים שלי ובלחצי החברה הישראלית. אולי תשפטו אותי, ואולי תבינו – כי החיים כאן, כמו בכל מקום, אינם שחור-לבן.
האם היא באמת השאירה לי את הבת?
חזרתי מהעבודה ומצאתי פתק קצר על השולחן. בתי, מרים, עזבה את הבית והשאירה לי את נכדתי הקטנה. כל חיי התהפכו באותו רגע, והייתי צריכה להתמודד עם פחדים ישנים, זיכרונות כואבים, והמציאות הישראלית הלוחצת.